Ezekiel

1:1 ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך-הגולה על-נהר-כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים

1:2 בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין

1:3 היה היה דבר-יהוה אל-יחזקאל בן-בוזי הכהן בארץ כשדים על-נהר-כבר ותהי עליו שם יד-יהוה

1:4 וארא והנה רוח סערה באה מן-הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש

1:5 ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה

1:6 וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם

1:7 ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל ונצצים כעין נחשת קלל

1:8 וידו אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם ופניהם וכנפיהם לארבעתם

1:9 חברת אשה אל-אחותה כנפיהם לא-יסבו בלכתן איש אל-עבר פניו ילכו

1:10 ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל-הימין לארבעתם ופני-שור מהשמאול לארבעתן ופני-נשר לארבעתן

1:11 ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה לאיש שתים חברות איש ושתים מכסות את גויתיהנה

1:12 ואיש אל-עבר פניו ילכו אל אשר יהיה-שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן

1:13 ודמות החיות מראיהם כגחלי-אש בערות כמראה הלפדים היא מתהלכת בין החיות ונגה לאש ומן-האש יוצא ברק

1:14 והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק

1:15 וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו

1:16 מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן

1:17 על-ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן

1:18 וגביהן וגבה להם ויראה להם וגבתם מלאת עינים סביב לארבעתן

1:19 ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים

1:20 על אשר יהיה-שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים

1:21 בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים

1:22 ודמות על-ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על-ראשיהם מלמעלה

1:23 ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל-אחותה לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויתיהם

1:24 ואשמע את-קול כנפיהם כקול מים רבים כקול-שדי בלכתם קול המלה כקול מחנה בעמדם תרפינה כנפיהן

1:25 ויהי-קול מעל לרקיע אשר על-ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן

1:26 וממעל לרקיע אשר על-ראשם כמראה אבן-ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה

1:27 וארא כעין חשמל כמראה-אש בית-לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה-אש ונגה לו סביב

1:28 כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד-יהוה ואראה ואפל על-פני ואשמע קול מדבר

2:1 ויאמר אלי בן-אדם עמד על-רגליך ואדבר אתך

2:2 ותבא בי רוח כאשר דבר אלי ותעמדני על-רגלי ואשמע את מדבר אלי

2:3 ויאמר אלי בן-אדם שולח אני אותך אל-בני ישראל אל-גוים המורדים אשר מרדו-בי המה ואבותם פשעו בי עד-עצם היום הזה

2:4 והבנים קשי פנים וחזקי-לב אני שולח אותך אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה

2:5 והמה אם-ישמעו ואם-יחדלו כי בית מרי המה וידעו כי נביא היה בתוכם

2:6 ואתה בן-אדם אל-תירא מהם ומדבריהם אל-תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל-עקרבים אתה יושב מדבריהם אל-תירא ומפניהם אל-תחת כי בית מרי המה

2:7 ודברת את-דברי אליהם אם-ישמעו ואם-יחדלו כי מרי המה

2:8 ואתה בן-אדם שמע את אשר-אני מדבר אליך אל-תהי-מרי כבית המרי פצה פיך ואכל את אשר-אני נתן אליך

2:9 ואראה והנה-יד שלוחה אלי והנה-בו מגלת-ספר

2:10 ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קנים והגה והי

3:1 ויאמר אלי בן-אדם את אשר-תמצא אכול אכול את-המגלה הזאת ולך דבר אל-בית ישראל

3:2 ואפתח את-פי ויאכלני את המגלה הזאת

3:3 ויאמר אלי בן-אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק

3:4 ויאמר אלי בן-אדם לך-בא אל-בית ישראל ודברת בדברי אליהם

3:5 כי לא אל-עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל-בית ישראל

3:6 לא אל-עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא-תשמע דבריהם אם-לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך

3:7 ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי-אינם אבים לשמע אלי כי כל-בית ישראל חזקי-מצח וקשי-לב המה

3:8 הנה נתתי את-פניך חזקים לעמת פניהם ואת-מצחך חזק לעמת מצחם

3:9 כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא-תירא אותם ולא-תחת מפניהם כי בית-מרי המה

3:10 ויאמר אלי בן-אדם את-כל-דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע

3:11 ולך בא אל-הגולה אל-בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה אם-ישמעו ואם-יחדלו

3:12 ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד-יהוה ממקומו

3:13 וקול כנפי החיות משיקות אשה אל-אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול

3:14 ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד-יהוה עלי חזקה

3:15 ואבוא אל-הגולה תל אביב הישבים אל-נהר-כבר ואשר המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם

3:16 ויהי מקצה שבעת ימים ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

3:17 בן-אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני

3:18 באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש

3:19 ואתה כי-הזהרת רשע ולא-שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את-נפשך הצלת

3:20 ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתו אשר עשה ודמו מידך אבקש

3:21 ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא-חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את-נפשך הצלת

3:22 ותהי עלי שם יד-יהוה ויאמר אלי קום צא אל-הבקעה ושם אדבר אותך

3:23 ואקום ואצא אל-הבקעה והנה-שם כבוד-יהוה עמד ככבוד אשר ראיתי על-נהר-כבר ואפל על-פני

3:24 ותבא-בי רוח ותעמדני על-רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא הסגר בתוך ביתך

3:25 ואתה בן-אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם

3:26 ולשונך אדביק אל-חכך ונאלמת ולא-תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה

3:27 ובדברי אותך אפתח את-פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה השמע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה

4:1 ואתה בן-אדם קח-לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את-ירושלם

4:2 ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים-עליה כרים סביב

4:3 ואתה קח-לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את-פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל

4:4 ואתה שכב על-צדך השמאלי ושמת את-עון בית-ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את-עונם

4:5 ואני נתתי לך את-שני עונם למספר ימים שלש-מאות ותשעים יום ונשאת עון בית-ישראל

4:6 וכלית את-אלה ושכבת על-צדך הימוני שנית ונשאת את-עון בית-יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך

4:7 ואל-מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה

4:8 והנה נתתי עליך עבותים ולא-תהפך מצדך אל-צדך עד-כלותך ימי מצורך

4:9 ואתה קח-לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר-אתה שוכב על-צדך שלש-מאות ותשעים יום תאכלנו

4:10 ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד-עת תאכלנו

4:11 ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד-עת תשתה

4:12 ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם

4:13 ויאמר יהוה ככה יאכלו בני-ישראל את-לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם

4:14 ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא-אכלתי מנעורי ועד-עתה ולא-בא בפי בשר פגול

4:15 ויאמר אלי ראה נתתי לך את-צפועי הבקר תחת גללי האדם ועשית את-לחמך עליהם

4:16 ויאמר אלי בן-אדם הנני שבר מטה-לחם בירושלם ואכלו-לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו

4:17 למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם

5:1 ואתה בן-אדם קח-לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על-ראשך ועל-זקנך ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם

5:2 שלשית באור תבעיר בתוך העיר כמלאת ימי המצור ולקחת את-השלשית תכה בחרב סביבותיה והשלשית תזרה לרוח וחרב אריק אחריהם

5:3 ולקחת משם מעט במספר וצרת אותם בכנפיך

5:4 ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל-תוך האש ושרפת אתם באש ממנו תצא-אש אל-כל-בית ישראל

5:5 כה אמר אדני יהוה זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות

5:6 ותמר את-משפטי לרשעה מן-הגוים ואת-חקותי מן-הארצות אשר סביבותיה כי במשפטי מאסו וחקותי לא-הלכו בהם

5:7 לכן כה-אמר אדני יהוה יען המנכם מן-הגוים אשר סביבותיכם בחקותי לא הלכתם ואת-משפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם

5:8 לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך גם-אני ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגוים

5:9 ועשיתי בך את אשר לא-עשיתי ואת אשר-לא-אעשה כמהו עוד יען כל-תועבתיך

5:10 לכן אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם ועשיתי בך שפטים וזריתי את-כל-שאריתך לכל-רוח

5:11 לכן חי-אני נאם אדני יהוה אם-לא יען את-מקדשי טמאת בכל-שקוציך ובכל-תועבתיך וגם-אני אגרע ולא-תחוס עיני וגם-אני לא אחמול

5:12 שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך והשלישית לכל-רוח אזרה וחרב אריק אחריהם

5:13 וכלה אפי והנחותי חמתי בם והנחמתי וידעו כי-אני יהוה דברתי בקנאתי בכלותי חמתי בם

5:14 ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך לעיני כל-עובר

5:15 והיתה חרפה וגדופה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתכחות חמה אני יהוה דברתי

5:16 בשלחי את-חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית אשר-אשלח אותם לשחתכם ורעב אסף עליכם ושברתי לכם מטה-לחם

5:17 ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה ושכלך ודבר ודם יעבר-בך וחרב אביא עליך אני יהוה דברתי

6:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

6:2 בן-אדם שים פניך אל-הרי ישראל והנבא אליהם

6:3 ואמרת הרי ישראל שמעו דבר-אדני יהוה כה-אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאית הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם

6:4 ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם

6:5 ונתתי את-פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את-עצמותיכם סביבות מזבחותיכם

6:6 בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם

6:7 ונפל חלל בתוככם וידעתם כי-אני יהוה

6:8 והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות

6:9 וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו-שם אשר נשברתי את-לבם הזונה אשר-סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל-הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם

6:10 וידעו כי-אני יהוה לא אל-חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת

6:11 כה-אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר-אח אל כל-תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו

6:12 הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם

6:13 וידעתם כי-אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל-גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל-עץ רענן ותחת כל-אלה עבתה מקום אשר נתנו-שם ריח ניחח לכל גלוליהם

6:14 ונטיתי את-ידי עליהם ונתתי את-הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי-אני יהוה

7:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

7:2 ואתה בן-אדם כה-אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על-ארבעת כנפות הארץ

7:3 עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל-תועבתיך

7:4 ולא-תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי-אני יהוה

7:5 כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה

7:6 קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה

7:7 באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא-הד הרים

7:8 עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל-תועבותיך

7:9 ולא-תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה

7:10 הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון

7:11 החמס קם למטה-רשע לא-מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא-נה בהם

7:12 בא העת הגיע היום הקונה אל-ישמח והמוכר אל-יתאבל כי חרון אל-כל-המונה

7:13 כי המוכר אל-הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי-חזון אל-כל-המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו

7:14 תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל-כל-המונה

7:15 החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו

7:16 ופלטו פליטיהם והיו אל-ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו

7:17 כל-הידים תרפינה וכל-ברכים תלכנה מים

7:18 וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל-פנים בושה ובכל-ראשיהם קרחה

7:19 כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא-יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי-מכשול עונם היה

7:20 וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על-כן נתתיו להם לנדה

7:21 ונתתיו ביד-הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללה

7:22 והסבותי פני מהם וחללו את-צפוני ובאו-בה פריצים וחללוה

7:23 עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס

7:24 והבאתי רעי גוים וירשו את-בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם

7:25 קפדה-בא ובקשו שלום ואין

7:26 הוה על-הוה תבוא ושמעה אל-שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים

7:27 המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם-הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי-אני יהוה

8:1 ויהי בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני ותפל עלי שם יד אדני יהוה

8:2 ואראה והנה דמות כמראה-אש ממראה מתניו ולמטה אש וממתניו ולמעלה כמראה-זהר כעין החשמלה

8:3 וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אתי רוח בין-הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים אל-פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר-שם מושב סמל הקנאה המקנה

8:4 והנה-שם כבוד אלהי ישראל כמראה אשר ראיתי בבקעה

8:5 ויאמר אלי בן-אדם שא-נא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה

8:6 ויאמר אלי בן-אדם הראה אתה מהם עשים תועבות גדלות אשר בית-ישראל עשים פה לרחקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גדלות

8:7 ויבא אתי אל-פתח החצר ואראה והנה חר-אחד בקיר

8:8 ויאמר אלי בן-אדם חתר-נא בקיר ואחתר בקיר והנה פתח אחד

8:9 ויאמר אלי בא וראה את-התועבות הרעות אשר הם עשים פה

8:10 ואבוא ואראה והנה כל-תבנית רמש ובהמה שקץ וכל-גלולי בית ישראל מחקה על-הקיר סביב סביב

8:11 ושבעים איש מזקני בית-ישראל ויאזניהו בן-שפן עמד בתוכם עמדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן-הקטרת עלה

8:12 ויאמר אלי הראית בן-אדם אשר זקני בית-ישראל עשים בחשך איש בחדרי משכיתו כי אמרים אין יהוה ראה אתנו עזב יהוה את-הארץ

8:13 ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדלות אשר-המה עשים

8:14 ויבא אתי אל-פתח שער בית-יהוה אשר אל-הצפונה והנה-שם הנשים ישבות מבכות את-התמוז

8:15 ויאמר אלי הראית בן-אדם עוד תשוב תראה תועבות גדלות מאלה

8:16 ויבא אתי אל-חצר בית-יהוה הפנימית והנה-פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל-היכל יהוה ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש

8:17 ויאמר אלי הראית בן-אדם הנקל לבית יהודה מעשות את-התועבות אשר עשו-פה כי-מלאו את-הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את-הזמורה אל-אפם

8:18 וגם-אני אעשה בחמה לא-תחוס עיני ולא אחמל וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם

9:1 ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו

9:2 והנה ששה אנשים באים מדרך-שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש-אחד בתוכם לבש בדים וקסת הספר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת

9:3 וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית ויקרא אל-האיש הלבש הבדים אשר קסת הספר במתניו

9:4 ויאמר יהוה אלו עבר בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו על-מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל-התועבות הנעשות בתוכה

9:5 ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו על-תחס עיניכם ואל-תחמלו

9:6 זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל-כל-איש אשר-עליו התו אל-תגשו וממקדשי תחלו ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית

9:7 ויאמר אליהם טמאו את-הבית ומלאו את-החצרות חללים צאו ויצאו והכו בעיר

9:8 ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על-פני ואזעק ואמר אהה אדני יהוה המשחית אתה את כל-שארית ישראל בשפכך את-חמתך על-ירושלם

9:9 ויאמר אלי עון בית-ישראל ויהודה גדול במאד מאד ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה מטה כי אמרו עזב יהוה את-הארץ ואין יהוה ראה

9:10 וגם-אני לא-תחוס עיני ולא אחמל דרכם בראשם נתתי

9:11 והנה האיש לבש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני

10:1 ואראה והנה אל-הרקיע אשר על-ראש הכרבים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם

10:2 ויאמר אל-האיש לבש הבדים ויאמר בא אל-בינות לגלגל אל-תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי-אש מבינות לכרבים וזרק על-העיר ויבא לעיני

10:3 והכרבים עמדים מימין לבית בבאו האיש והענן מלא את-החצר הפנימית

10:4 וירם כבוד-יהוה מעל הכרוב על מפתן הבית וימלא הבית את-הענן והחצר מלאה את-נגה כבוד יהוה

10:5 וקול כנפי הכרובים נשמע עד-החצר החיצנה כקול אל-שדי בדברו

10:6 ויהי בצותו את-האיש לבש-הבדים לאמר קח אש מבינות לגלגל מבינות לכרובים ויבא ויעמד אצל האופן

10:7 וישלח הכרוב את-ידו מבינות לכרובים אל-האש אשר בינות הכרבים וישא ויתן אל-חפני לבש הבדים ויקח ויצא

10:8 וירא לכרבים תבנית יד-אדם תחת כנפיהם

10:9 ואראה והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד ומראה האופנים כעין אבן תרשיש

10:10 ומראיהם דמות אחד לארבעתם כאשר יהיה האופן בתוך האופן

10:11 בלכתם אל-ארבעת רבעיהם ילכו לא יסבו בלכתם כי המקום אשר-יפנה הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתם

10:12 וכל-בשרם וגבהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם

10:13 לאופנים להם קורא הגלגל באזני

10:14 וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני-נשר

10:15 וירמו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר-כבר

10:16 ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את-כנפיהם לרום מעל הארץ לא-יסבו האופנים גם-הם מאצלם

10:17 בעמדם יעמדו וברומם ירומו אותם כי רוח החיה בהם

10:18 ויצא כבוד יהוה מעל מפתן הבית ויעמד על-הכרובים

10:19 וישאו הכרובים את-כנפיהם וירומו מן-הארץ לעיני בצאתם והאופנים לעמתם ויעמד פתח שער בית-יהוה הקדמוני וכבוד אלהי-ישראל עליהם מלמעלה

10:20 היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי-ישראל בנהר-כבר ואדע כי כרובים המה

10:21 ארבעה ארבעה פנים לאחד וארבע כנפים לאחד ודמות ידי אדם תחת כנפיהם

10:22 ודמות פניהם המה הפנים אשר ראיתי על-נהר-כבר מראיהם ואותם איש אל-עבר פניו ילכו

11:1 ותשא אתי רוח ותבא אתי אל-שער בית-יהוה הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את-יאזניה בן-עזר ואת-פלטיהו בן-בניהו שרי העם

11:2 ויאמר אלי בן-אדם אלה האנשים החשבים און והיעצים עצת-רע בעיר הזאת

11:3 האמרים לא בקרוב בנות בתים היא הסיר ואנחנו הבשר

11:4 לכן הנבא עליהם הנבא בן-אדם

11:5 ותפל עלי רוח יהוה ויאמר אלי אמר כה-אמר יהוה כן אמרתם בית ישראל ומעלות רוחכם אני ידעתיה

11:6 הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצתיה חלל

11:7 לכן כה-אמר אדני יהוה חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר ואתכם הוציא מתוכה

11:8 חרב יראתם וחרב אביא עליכם נאם אדני יהוה

11:9 והוצאתי אתכם מתוכה ונתתי אתכם ביד-זרים ועשיתי בכם שפטים

11:10 בחרב תפלו על-גבול ישראל אשפוט אתכם וידעתם כי-אני יהוה

11:11 היא לא-תהיה לכם לסיר ואתם תהיו בתוכה לבשר אל-גבול ישראל אשפט אתכם

11:12 וידעתם כי-אני יהוה אשר בחקי לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם

11:13 ויהי כהנבאי ופלטיהו בן-בניה מת ואפל על-פני ואזעק קול-גדול ואמר אהה אדני יהוה כלה אתה עשה את שארית ישראל

11:14 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

11:15 בן-אדם אחיך אחיך אנשי גאלתך וכל-בית ישראל כלה אשר אמרו להם ישבי ירושלם רחקו מעל יהוה לנו היא נתנה הארץ למורשה

11:16 לכן אמר כה-אמר אדני יהוה כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר-באו שם

11:17 לכן אמר כה-אמר אדני יהוה וקבצתי אתכם מן-העמים ואספתי אתכם מן-הארצות אשר נפצותם בהם ונתתי לכם את-אדמת ישראל

11:18 ובאו-שמה והסירו את-כל-שקוציה ואת-כל-תועבותיה ממנה

11:19 ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר

11:20 למען בחקתי ילכו ואת-משפטי ישמרו ועשו אתם והיו-לי לעם ואני אהיה להם לאלהים

11:21 ואל-לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הלך דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה

11:22 וישאו הכרובים את-כנפיהם והאופנים לעמתם וכבוד אלהי-ישראל עליהם מלמעלה

11:23 ויעל כבוד יהוה מעל תוך העיר ויעמד על-ההר אשר מקדם לעיר

11:24 ורוח נשאתני ותביאני כשדימה אל-הגולה במראה ברוח אלהים ויעל מעלי המראה אשר ראיתי

11:25 ואדבר אל-הגולה את כל-דברי יהוה אשר הראני

12:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

12:2 בן-אדם בתוך בית-המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם

12:3 ואתה בן-אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל-מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה

12:4 והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה

12:5 לעיניהם חתר-לך בקיר והוצאת בו

12:6 לעיניהם על-כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את-הארץ כי-מופת נתתיך לבית ישראל

12:7 ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי-לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על-כתף נשאתי לעיניהם

12:8 ויהי דבר-יהוה אלי בבקר לאמר

12:9 בן-אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה

12:10 אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל-בית ישראל אשר-המה בתוכם

12:11 אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו

12:12 והנשיא אשר-בתוכם אל-כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא-יראה לעין הוא את-הארץ

12:13 ופרשתי את-רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא-יראה ושם ימות

12:14 וכל אשר סביבתיו עזרה וכל-אגפיו אזרה לכל-רוח וחרב אריק אחריהם

12:15 וידעו כי-אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות

12:16 והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את-כל-תועבותיהם בגוים אשר-באו שם וידעו כי-אני יהוה

12:17 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

12:18 בן-אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה

12:19 ואמרת אל-עם הארץ כה-אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל-אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל-הישבים בה

12:20 והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי-אני יהוה

12:21 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

12:22 בן-אדם מה-המשל הזה לכם על-אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל-חזון

12:23 לכן אמר אליהם כה-אמר אדני יהוה השבתי את-המשל הזה ולא-ימשלו אתו עוד בישראל כי אם-דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל-חזון

12:24 כי לא יהיה עוד כל-חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל

12:25 כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה

12:26 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

12:27 בן-אדם הנה בית-ישראל אמרים החזון אשר-הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא

12:28 לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא-תמשך עוד כל-דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה

13:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

13:2 בן-אדם הנבא אל-נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר-יהוה

13:3 כה אמר אדני יהוה הוי על-הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו

13:4 כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו

13:5 לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על-בית ישראל לעמד במלחמה ביום יהוה

13:6 חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם-יהוה ויהוה לא שלחם ויחלו לקים דבר

13:7 הלוא מחזה-שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואמרים נאם-יהוה ואני לא דברתי

13:8 לכן כה אמר אדני יהוה יען דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאם אדני יהוה

13:9 והיתה ידי אל-הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא-יהיו ובכתב בית-ישראל לא יכתבו ואל-אדמת ישראל לא יבאו וידעתם כי אני אדני יהוה

13:10 יען וביען הטעו את-עמי לאמר שלום ואין שלום והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל

13:11 אמר אל-טחי תפל ויפל היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע

13:12 והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם

13:13 לכן כה אמר אדני יהוה ובקעתי רוח-סערות בחמתי וגשם שטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה

13:14 והרסתי את-הקיר אשר-טחתם תפל והגעתיהו אל-הארץ ונגלה יסדו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי-אני יהוה

13:15 וכליתי את-חמתי בקיר ובטחים אתו תפל ואמר לכם אין הקיר ואין הטחים אתו

13:16 נביאי ישראל הנבאים אל-ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם נאם אדני יהוה

13:17 ואתה בן-אדם שים פניך אל-בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן

13:18 ואמרת כה-אמר אדני יהוה הוי למתפרות כסתות על כל-אצילי ידי ועשות המספחות על-ראש כל-קומה לצודד נפשות הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה

13:19 ותחללנה אתי אל-עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא-תמותנה ולחיות נפשות אשר לא-תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב

13:20 לכן כה-אמר אדני יהוה הנני אל-כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את-הנפשות לפרחות וקרעתי אתם מעל זרועתיכם ושלחתי את-הנפשות אשר אתם מצדדות את-נפשים לפרחת

13:21 וקרעתי את-מספחתיכם והצלתי את-עמי מידכן ולא-יהיו עוד בידכן למצודה וידעתן כי-אני יהוה

13:22 יען הכאות לב-צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידי רשע לבלתי-שוב מדרכו הרע להחיתו

13:23 לכן שוא לא תחזינה וקסם לא-תקסמנה עוד והצלתי את-עמי מידכן וידעתן כי-אני יהוה

14:1 ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני

14:2 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

14:3 בן-אדם האנשים האלה העלו גלוליהם על-לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרש אדרש להם

14:4 לכן דבר-אותם ואמרת אליהם כה-אמר אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את-גלוליו אל-לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל-הנביא אני יהוה נעניתי לו בה ברב גלוליו

14:5 למען תפש את-בית-ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם

14:6 לכן אמר אל-בית ישראל כה אמר אדני יהוה שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל-תועבתיכם השיבו פניכם

14:7 כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר-יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל-לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל-הנביא לדרש-לו בי אני יהוה נענה-לו בי

14:8 ונתתי פני באיש ההוא והשמתיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי-אני יהוה

14:9 והנביא כי-יפתה ודבר דבר אני יהוה פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את-ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל

14:10 ונשאו עונם כעון הדרש כעון הנביא יהיה

14:11 למען לא-יתעו עוד בית-ישראל מאחרי ולא-יטמאו עוד בכל-פשעיהם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים נאם אדני יהוה

14:12 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

14:13 בן-אדם ארץ כי תחטא-לי למעל-מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה-לחם והשלחתי-בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה

14:14 והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דנאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם אדני יהוה

14:15 לו-חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה

14:16 שלשת האנשים האלה בתוכה חי-אני נאם אדני יהוה אם-בנים ואם-בנות יצילו המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה

14:17 או חרב אביא על-הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה

14:18 ושלשת האנשים האלה בתוכה חי-אני נאם אדני יהוה לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו

14:19 או דבר אשלח אל-הארץ ההיא ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה

14:20 ונח דנאל ואיוב בתוכה חי-אני נאם אדני יהוה אם-בן אם-בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם

14:21 כי כה אמר אדני יהוה אף כי-ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל-ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה

14:22 והנה נותרה-בה פלטה המוצאים בנים ובנות הנם יוצאים אליכם וראיתם את-דרכם ואת-עלילותם ונחמתם על-הרעה אשר הבאתי על-ירושלם את כל-אשר הבאתי עליה

14:23 ונחמו אתכם כי-תראו את-דרכם ואת-עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל-אשר-עשיתי בה נאם אדני יהוה

15:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

15:2 בן-אדם מה-יהיה עץ-הגפן מכל-עץ הזמורה אשר היה בעצי היער

15:3 היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם-יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל-כלי

15:4 הנה לאש נתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה

15:5 הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי-אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה

15:6 לכן כה אמר אדני יהוה כאשר עץ-הגפן בעץ היער אשר-נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את-ישבי ירושלם

15:7 ונתתי את-פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם וידעתם כי-אני יהוה בשומי את-פני בהם

15:8 ונתתי את-הארץ שממה יען מעלו מעל נאם אדני יהוה

16:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

16:2 בן-אדם הודע את-ירושלם את-תועבתיה

16:3 ואמרת כה-אמר אדני יהוה לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית

16:4 ומולדותיך ביום הולדת אתך לא-כרת שרך ובמים לא-רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת

16:5 לא-חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל-פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך

16:6 ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי

16:7 רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה

16:8 ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יהוה ותהיי לי

16:9 וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסכך בשמן

16:10 ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי

16:11 ואעדך עדי ואתנה צמידים על-ידיך ורביד על-גרונך

16:12 ואתן נזם על-אפך ועגילים על-אזניך ועטרת תפארת בראשך

16:13 ותעדי זהב וכסף ומלבושך ששי ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן אכלתי ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה

16:14 ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר-שמתי עליך נאם אדני יהוה

16:15 ותבטחי ביפיך ותזני על-שמך ותשפכי את-תזנותיך על-כל-עובר לו-יהי

16:16 ותקחי מבגדיך ותעשי-לך במות טלאות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה

16:17 ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי-לך צלמי זכר ותזני-בם

16:18 ותקחי את-בגדי רקמתך ותכסים ושמני וקטרתי נתתי לפניהם

16:19 ולחמי אשר-נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני יהוה

16:20 ותקחי את-בניך ואת-בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט מתזנתך

16:21 ותשחטי את-בני ותתנים בהעביר אותם להם

16:22 ואת כל-תועבתיך ותזנתיך לא זכרתי את-ימי נעוריך בהיותך ערם ועריה מתבוססת בדמך היית

16:23 ויהי אחרי כל-רעתך אוי אוי לך נאם אדני יהוה

16:24 ותבני-לך גב ותעשי-לך רמה בכל-רחוב

16:25 אל-כל-ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את-יפיך ותפשקי את-רגליך לכל-עובר ותרבי את-תזנתך

16:26 ותזני אל-בני-מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את-תזנתך להכעיסני

16:27 והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרכך זמה

16:28 ותזני אל-בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת

16:29 ותרבי את-תזנותך אל-ארץ כנען כשדימה וגם-בזאת לא שבעת

16:30 מה אמלה לבתך נאם אדני יהוה בעשותך את-כל-אלה מעשה אשה-זונה שלטת

16:31 בבנותיך גבך בראש כל-דרך ורמתך עשיתי בכל-רחוב ולא-הייתי כזונה לקלס אתנן

16:32 האשה המנאפת תחת אישה תקח את-זרים

16:33 לכל-זנות יתנו-נדה ואת נתת את-נדניך לכל-מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך

16:34 ויהי-בך הפך מן-הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן-לך ותהי להפך

16:35 לכן זונה שמעי דבר-יהוה

16:36 כה-אמר אדני יהוה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על-מאהביך ועל כל-גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם

16:37 לכן הנני מקבץ את-כל-מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל-אשר אהבת על כל-אשר שנאת וקבצתי אתם עליך מסביב וגליתי ערותך אלהם וראו את-כל-ערותך

16:38 ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וקנאה

16:39 ונתתי אותך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה

16:40 והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם

16:41 ושרפו בתיך באש ועשו-בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם-אתנן לא תתני-עוד

16:42 והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד

16:43 יען אשר לא-זכרתי את-ימי נעוריך ותרגזי-לי בכל-אלה וגם-אני הא דרכך בראש נתתי נאם אדני יהוה ולא עשיתי את-הזמה על כל-תועבתיך

16:44 הנה כל-המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה

16:45 בת-אמך את געלת אישה ובניה ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן ובניהן אמכן חתית ואביכן אמרי

16:46 ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על-שמאולך ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה

16:47 ולא בדרכיהן הלכת ובתועבותיהן עשיתי כמעט קט ותשחתי מהן בכל-דרכיך

16:48 חי-אני נאם אדני יהוה אם-עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך

16:49 הנה-זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת-לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד-עני ואביון לא החזיקה

16:50 ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי

16:51 ושמרון כחצי חטאתיך לא חטאה ותרבי את-תועבותיך מהנה ותצדקי את-אחותך בכל-תועבותיך אשר עשיתי

16:52 גם-את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר-התעבת מהן תצדקנה ממך וגם-את בושי ושאי כלמתך בצדקתך אחיותך

16:53 ושבתי את-שביתהן את-שבית סדם ובנותיה ואת-שבית שמרון ובנותיה ושבית שביתיך בתוכהנה

16:54 למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן

16:55 ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן

16:56 ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך

16:57 בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות-ארם וכל-סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב

16:58 את-זמתך ואת-תועבותיך את נשאתים נאם יהוה

16:59 כי כה אמר אדני יהוה ועשית אותך כאשר עשית אשר-בזית אלה להפר ברית

16:60 וזכרתי אני את-בריתי אותך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם

16:61 וזכרת את-דרכיך ונכלמת בקחתך את-אחותיך הגדלות ממך אל-הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך

16:62 והקימותי אני את-בריתי אתך וידעת כי-אני יהוה

16:63 למען תזכרי ובשת ולא יהיה-לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי-לך לכל-אשר עשית נאם אדני יהוה

17:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

17:2 בן-אדם חוד חידה ומשל משל אל-בית ישראל

17:3 ואמרת כה-אמר אדני יהוה הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר-לו הרקמה בא אל-הלבנון ויקח את-צמרת הארז

17:4 את ראש יניקותיו קטף ויביאהו אל-ארץ כנען בעיר רכלים שמו

17:5 ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה-זרע קח על-מים רבים צפצפה שמו

17:6 ויצמח ויהי לגפן סרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו ותהי לגפן ותעש בדים ותשלח פארות

17:7 ויהי נשר-אחד גדול גדול כנפים ורב-נוצה והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה-לו להשקות אותה מערגות מטעה

17:8 אל-שדה טוב אל-מים רבים היא שתולה לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת

17:9 אמר כה אמר אדני יהוה תצלח הלוא את-שרשיה ינתק ואת-פריה יקוסס ויבש כל-טרפי צמחה תיבש ולא-בזרע גדולה ובעם-רב למשאות אותה משרשיה

17:10 והנה שתולה התצלח הלוא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על-ערגת צמחה תיבש

17:11 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

17:12 אמר-נא לבית המרי הלא ידעתם מה-אלה אמר הנה-בא מלך-בבל ירושלם ויקח את-מלכה ואת-שריה ויבא אותם אליו בבלה

17:13 ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית ויבא אתו באלה ואת-אילי הארץ לקח

17:14 להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא לשמר את-בריתו לעמדה

17:15 וימרד-בו לשלח מלאכיו מצרים לתת-לו סוסים ועם-רב היצלח הימלט העשה אלה והפר ברית ונמלט

17:16 חי-אני נאם אדני יהוה אם-לא במקום המלך הממליך אתו אשר בזה את-אלתו ואשר הפר את-בריתו אתו בתוך-בבל ימות

17:17 ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה בשפך סללה ובבנות דיק להכרית נפשות רבות

17:18 ובזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו וכל-אלה עשה לא ימלט

17:19 לכן כה-אמר אדני יהוה חי-אני אם-לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר ונתתיו בראשו

17:20 ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי והביאותיהו בבלה ונשפטתי אתו שם מעלו אשר מעל-בי

17:21 ואת כל-מברחו בכל-אגפיו בחרב יפלו והנשארים לכל-רוח יפרשו וידעתם כי אני יהוה דברתי

17:22 כה אמר אדני יהוה ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש ינקותיו רך אקטף ושתלתי אני על הר-גבה ותלול

17:23 בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר ושכנו תחתיו כל צפור כל-כנף בצל דליותיו תשכנה

17:24 וידעו כל-עצי השדה כי אני יהוה השפלתי עץ גבה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני יהוה דברתי ועשיתי

18:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

18:2 מה-לכם אתם משלים את-המשל הזה על-אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה

18:3 חי-אני נאם אדני יהוה אם-יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל

18:4 הן כל-הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי-הנה הנפש החטאת היא תמות

18:5 ואיש כי-יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה

18:6 אל-ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל-גלולי בית ישראל ואת-אשת רעהו לא טמא ואל-אשה נדה לא יקרב

18:7 ואיש לא יונה חבלתו חוב ישיב גזלה לא יגזל לחמו לרעב יתן ועירם יכסה-בגד

18:8 בנשך לא-יתן ותרבית לא יקח מעול ישיב ידו משפט אמת יעשה בין איש לאיש

18:9 בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה נאם אדני יהוה

18:10 והוליד בן-פריץ שפך דם ועשה אח מאחד מאלה

18:11 והוא את-כל-אלה לא עשה כי גם אל-ההרים אכל ואת-אשת רעהו טמא

18:12 עני ואביון הונה גזלות גזל חבל לא ישיב ואל-הגלולים נשא עיניו תועבה עשה

18:13 בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל-התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה

18:14 והנה הוליד בן וירא את-כל-חטאת אביו אשר עשה ויראה ולא יעשה כהן

18:15 על-ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל-גלולי בית ישראל את-אשת רעהו לא טמא

18:16 ואיש לא הונה חבל לא חבל וגזלה לא גזל לחמו לרעב נתן וערום כסה-בגד

18:17 מעני השיב ידו נשך ותרבית לא לקח משפטי עשה בחקותי הלך הוא לא ימות בעון אביו חיה יחיה

18:18 אביו כי-עשק עשק גזל גזל אח ואשר לא-טוב עשה בתוך עמיו והנה-מת בעונו

18:19 ואמרתם מדע לא-נשא הבן בעון האב והבן משפט וצדקה עשה את כל-חקותי שמר ויעשה אתם חיה יחיה

18:20 הנפש החטאת היא תמות בן לא-ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת רשע עליו תהיה

18:21 והרשע כי ישוב מכל-חטאתו אשר עשה ושמר את-כל-חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות

18:22 כל-פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר-עשה יחיה

18:23 החפץ אחפץ מות רשע נאם אדני יהוה הלוא בשובו מדרכיו וחיה

18:24 ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר-עשה הרשע יעשה וחי כל-צדקתו אשר-עשה לא תזכרנה במעלו אשר-מעל ובחטאתו אשר-חטא בם ימות

18:25 ואמרתם לא יתכן דרך אדני שמעו-נא בית ישראל הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכנו

18:26 בשוב-צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר-עשה ימות

18:27 ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את-נפשו יחיה

18:28 ויראה וישוב מכל-פשעיו אשר עשה חיו יחיה לא ימות

18:29 ואמרו בית ישראל לא יתכן דרך אדני הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן

18:30 לכן איש כדרכיו אשפט אתכם בית ישראל נאם אדני יהוה שובו והשיבו מכל-פשעיכם ולא-יהיה לכם למכשול עון

18:31 השליכו מעליכם את-כל-פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמתו בית ישראל

18:32 כי לא אחפץ במות המת נאם אדני יהוה והשיבו וחיו

19:1 ואתה שא קינה אל-נשיאי ישראל

19:2 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה

19:3 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף-טרף אדם אכל

19:4 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל-ארץ מצרים

19:5 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו

19:6 ויתהלך בתוך-אריות כפיר היה וילמד לטרף-טרף אדם אכל

19:7 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו

19:8 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש

19:9 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל-מלך בבל יבאהו במצדות למען לא-ישמע קולו עוד אל-הרי ישראל

19:10 אמך כגפן בדמך על-מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים

19:11 ויהיו-לה מטות עז אל-שבטי משלים ותגבה קומתו על-בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו

19:12 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו

19:13 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא

19:14 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא-היה בה מטה-עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה

20:1 ויהי בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרש את-יהוה וישבו לפני

20:2 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

20:3 בן-אדם דבר את-זקני ישראל ואמרת אלהם כה אמר אדני יהוה הלדרש אתי אתם באים חי-אני אם-אדרש לכם נאם אדני יהוה

20:4 התשפט אתם התשפוט בן-אדם את-תועבת אבותם הודיעם

20:5 ואמרת אליהם כה-אמר אדני יהוה ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני יהוה אלהיכם

20:6 ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל-ארץ אשר-תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל-הארצות

20:7 ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל-תטמאו אני יהוה אלהיכם

20:8 וימרו-בי ולא אבו לשמע אלי איש את-שקוצי עיניהם לא השליכו ואת-גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים

20:9 ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר-המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים

20:10 ואוציאם מארץ מצרים ואבאם אל-המדבר

20:11 ואתן להם את-חקותי ואת-משפטי הודעתי אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם

20:12 וגם את-שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני יהוה מקדשם

20:13 וימרו-בי בית-ישראל במדבר בחקותי לא-הלכו ואת-משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת-שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם

20:14 ואעשה למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתים לעיניהם

20:15 וגם-אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל-הארץ אשר-נתתי זבת חלב ודבש צבי היא לכל-הארצות

20:16 יען במשפטי מאסו ואת-חקותי לא-הלכו בהם ואת-שבתותי חללו כי אחרי גלוליהם לבם הלך

20:17 ותחס עיני עליהם משחתם ולא-עשיתי אותם כלה במדבר

20:18 ואמר אל-בניהם במדבר בחוקי אבותיכם אל-תלכו ואת-משפטיהם אל-תשמרו ובגלוליהם אל-תטמאו

20:19 אני יהוה אלהיכם בחקותי לכו ואת-משפטי שמרו ועשו אותם

20:20 ואת-שבתותי קדשו והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני יהוה אלהיכם

20:21 וימרו-בי הבנים בחקותי לא-הלכו ואת-משפטי לא-שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם את-שבתותי חללו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר

20:22 והשבתי את-ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר-הוצאתי אותם לעיניהם

20:23 גם-אני נשאתי את-ידי להם במדבר להפיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות

20:24 יען משפטי לא-עשו וחקותי מאסו ואת-שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם

20:25 וגם-אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם

20:26 ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל-פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני יהוה

20:27 לכן דבר אל-בית ישראל בן-אדם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה עוד זאת גדפו אותי אבותיכם במעלם בי מעל

20:28 ואביאם אל-הארץ אשר נשאתי את-ידי לתת אותה להם ויראו כל-גבעה רמה וכל-עץ עבת ויזבחו-שם את-זבחיהם ויתנו-שם כעס קרבנם וישימו שם ריח ניחוחיהם ויסיכו שם את-נסכיהם

20:29 ואמר אלהם מה הבמה אשר-אתם הבאים שם ויקרא שמה במה עד היום הזה

20:30 לכן אמר אל-בית ישראל כה אמר אדני יהוה הבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואחרי שקוציהם אתם זנים

20:31 ובשאת מתנתיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל-גלוליכם עד-היום ואני אדרש לכם בית ישראל חי-אני נאם אדני יהוה אם-אדרש לכם

20:32 והעלה על-רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן

20:33 חי-אני נאם אדני יהוה אם-לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם

20:34 והוצאתי אתכם מן-העמים וקבצתי אתכם מן-הארצות אשר נפוצתם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה

20:35 והבאתי אתכם אל-מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל-פנים

20:36 כאשר נשפטתי את-אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפט אתכם נאם אדני יהוה

20:37 והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית

20:38 וברותי מכם המרדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל-אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי-אני יהוה

20:39 ואתם בית-ישראל כה-אמר אדני יהוה איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם-אינכם שמעים אלי ואת-שם קדשי לא תחללו-עוד במתנותיכם ובגלוליכם

20:40 כי בהר-קדשי בהר מרום ישראל נאם אדני יהוה שם יעבדני כל-בית ישראל כלה בארץ שם ארצם ושם אדרוש את-תרומתיכם ואת-ראשית משאותיכם בכל-קדשיכם

20:41 בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן-העמים וקבצתי אתכם מן-הארצות אשר נפצתם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים

20:42 וידעתם כי-אני יהוה בהביאי אתכם אל-אדמת ישראל אל-הארץ אשר נשאתי את-ידי לתת אותה לאבותיכם

20:43 וזכרתם-שם את-דרכיכם ואת כל-עלילותיכם אשר נטמאתם בם ונקטתם בפניכם בכל-רעותיכם אשר עשיתם

20:44 וידעתם כי-אני יהוה בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל נאם אדני יהוה

21:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

21:2 בן-אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל-דרום והנבא אל-יער השדה נגב

21:3 ואמרת ליער הנגב שמע דבר-יהוה כה-אמר אדני יהוה הנני מצית-בך אש ואכלה בך כל-עץ-לח וכל-עץ יבש לא-תכבה להבת שלהבת ונצרבו-בה כל-פנים מנגב צפונה

21:4 וראו כל-בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה

21:5 ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא

21:6 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

21:7 בן-אדם שים פניך אל-ירושלם והטף אל-מקדשים והנבא אל-אדמת ישראל

21:8 ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע

21:9 יען אשר-הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל-כל-בשר מנגב צפון

21:10 וידעו כל-בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד

21:11 ואתה בן-אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם

21:12 והיה כי-יאמרו אליך על-מה אתה נאנח ואמרת אל-שמועה כי-באה ונמס כל-לב ורפו כל-ידים וכהתה כל-רוח וכל-ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה

21:13 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

21:14 בן-אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני אמר חרב חרב הוחדה וגם-מרוטה

21:15 למען טבח טבח הוחדה למען-היה-לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל-עץ

21:16 ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא-הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד-הורג

21:17 זעק והילל בן-אדם כי-היא היתה בעמי היא בכל-נשיאי ישראל מגורי אל-חרב היו את-עמי לכן ספק אל-ירך

21:18 כי בחן ומה אם-גם-שבט מאסת לא יהיה נאם אדני יהוה

21:19 ואתה בן-אדם הנבא והך כף אל-כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החדרת להם

21:20 למען למוג לב והרבה המכשלים על כל-שעריהם נתתי אבחת-חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח

21:21 התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות

21:22 וגם-אני אכה כפי אל-כפי והנחתי חמתי אני יהוה דברתי

21:23 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

21:24 ואתה בן-אדם שים-לך שנים דרכים לבוא חרב מלך-בבל מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך-עיר ברא

21:25 דרך תשים לבוא חרב את רבת בני-עמון ואת-יהודה בירושלם בצורה

21:26 כי-עמד מלך-בבל אל-אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם-קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד

21:27 בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה לשום כרים על-שערים לשפך סללה לבנות דיק

21:28 והיה להם כקסום-שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא-מזכיר עון להתפש

21:29 לכן כה-אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו

21:30 ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר-בא יומו בעת עון קץ

21:31 כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא-זאת השפלה הגבה והגבה השפיל

21:32 עוה עוה עוה אשימנה גם-זאת לא היה עד-בא אשר-לו המשפט ונתתיו

21:33 ואתה בן-אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל-בני עמון ואל-חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק

21:34 בחזות לך שוא בקסם-לך כזב לתת אותך אל-צוארי חללי רשעים אשר-בא יומם בעת עון קץ

21:35 השב אל-תערה במקום אשר-נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך

21:36 ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית

21:37 לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי

22:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

22:2 ואתה בן-אדם התשפט התשפט את-עיר הדמים והודעתה את כל-תועבותיה

22:3 ואמרת כה אמר אדני יהוה עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה

22:4 בדמך אשר-שפכת אשמת ובגלוליך אשר-עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד-שנותיך על-כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל-הארצות

22:5 הקרבות והרחקות ממך יתקלסו-בך טמאת השם רבת המהומה

22:6 הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך-דם

22:7 אב ואם הקלו בך לגר עשו בעשק בתוכך יתום ואלמנה הונו בך

22:8 קדשי בזית ואת-שבתתי חללת

22:9 אנשי רכיל היו בך למען שפך-דם ואל-ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך

22:10 ערות-אב גלה-בך טמאת הנדה ענו-בך

22:11 ואיש את-אשת רעהו עשה תועבה ואיש את-כלתו טמא בזמה ואיש את-אחתו בת-אביו ענה-בך

22:12 שחד לקחו-בך למען שפך-דם נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואתי שכחת נאם אדני יהוה

22:13 והנה הכיתי כפי אל-בצעך אשר עשית ועל-דמך אשר היו בתוכך

22:14 היעמד לבך אם-תחזקנה ידיך לימים אשר אני עשה אותך אני יהוה דברתי ועשיתי

22:15 והפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתמתי טמאתך ממך

22:16 ונחלת בך לעיני גוים וידעת כי-אני יהוה

22:17 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

22:18 בן-אדם היו-לי בית-ישראל לסוג כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סגים כסף היו

22:19 לכן כה אמר אדני יהוה יען היות כלכם לסגים לכן הנני קבץ אתכם אל-תוך ירושלם

22:20 קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל-תוך כור לפחת-עליו אש להנתיך כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם

22:21 וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה

22:22 כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה וידעתם כי-אני יהוה שפכתי חמתי עליכם

22:23 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

22:24 בן-אדם אמר-לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם

22:25 קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טרף טרף נפש אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה

22:26 כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין-קדש לחל לא הבדילו ובין-הטמא לטהור לא הודיעו ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם

22:27 שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך-דם לאבד נפשות למען בצע בצע

22:28 ונביאיה טחו להם תפל חזים שוא וקסמים להם כזב אמרים כה אמר אדני יהוה ויהוה לא דבר

22:29 עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת-הגר עשקו בלא משפט

22:30 ואבקש מהם איש גדר-גדר ועמד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי

22:31 ואשפך עליהם זעמי באש עברתי כליתים דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה

23:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

23:2 בן-אדם שתים נשים בנות אם-אחת היו

23:3 ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן

23:4 ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה

23:5 ותזן אהלה תחתי ותעגב על-מאהביה אל-אשור קרובים

23:6 לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים

23:7 ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני-אשור כלם ובכל אשר-עגבה בכל-גלוליהם נטמאה

23:8 ואת-תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה

23:9 לכן נתתיה ביד-מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם

23:10 המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי-שם לנשים ושפוטים עשו בה

23:11 ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת-תזנותיה מזנוני אחותה

23:12 אל-בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם

23:13 וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן

23:14 ותוסף אל-תזנותיה ותרא אנשי מחקה על-הקיר צלמי כשדיים חקקים בששר

23:15 חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני-בבל כשדים ארץ מולדתם

23:16 ותעגב עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה

23:17 ויבאו אליה בני-בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא-בם ותקע נפשה מהם

23:18 ותגל תזנותיה ותגל את-ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה

23:19 ותרבה את-תזנותיה לזכר את-ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים

23:20 ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר-חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם

23:21 ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך

23:22 לכן אהליבה כה-אמר אדני יהוה הנני מעיר את-מאהביך עליך את אשר-נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב

23:23 בני בבל וכל-כשדים פקוד ושוע וקוע כל-בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם

23:24 ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם

23:25 ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש

23:26 והפשיטוך את-בגדיך ולקחו כלי תפארתך

23:27 והשבתי זמתך ממך ואת-זנותך מארץ מצרים ולא-תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי-עוד

23:28 כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר-נקעה נפשך מהם

23:29 ועשו אותך בשנאה ולקחו כל-יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך

23:30 עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר-נטמאת בגלוליהם

23:31 בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך

23:32 כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל

23:33 שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון

23:34 ושתית אותה ומצית ואת-חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה

23:35 לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם-את שאי זמתך ואת-תזנותיך

23:36 ויאמר יהוה אלי בן-אדם התשפוט את-אהלה ואת-אהליבה והגד להן את תועבותיהן

23:37 כי נאפו ודם בידיהן ואת-גלוליהן נאפו וגם את-בניהן אשר ילדו-לי העבירו להם לאכלה

23:38 עוד זאת עשו לי טמאו את-מקדשי ביום ההוא ואת-שבתותי חללו

23:39 ובשחטם את-בניהם לגלוליהם ויבאו אל-מקדשי ביום ההוא לחללו והנה-כה עשו בתוך ביתי

23:40 ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה-באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי

23:41 וישבת על-מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה

23:42 וקול המון שלו בה ואל-אנשים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל-ידיהן ועטרת תפארת על-ראשיהן

23:43 ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותה והיא

23:44 ויבוא אליה כבוא אל-אשה זונה כן באו אל-אהלה ואל-אהליבה אשת הזמה

23:45 ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן

23:46 כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז

23:47 ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו

23:48 והשבתי זמה מן-הארץ ונוסרו כל-הנשים ולא תעשינה כזמתכנה

23:49 ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה

24:1 ויהי דבר-יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר

24:2 בן-אדם כתוב-לך את-שם היום את-עצם היום הזה סמך מלך-בבל אל-ירושלם בעצם היום הזה

24:3 ומשל אל-בית-המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם-יצק בו מים

24:4 אסף נתחיה אליה כל-נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא

24:5 מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם-בשלו עצמיה בתוכה

24:6 לכן כה-אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא-נפל עליה גורל

24:7 כי דמה בתוכה היה על-צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על-הארץ לכסות עליו עפר

24:8 להעלות חמה לנקם נקם נתתי את-דמה על-צחיח סלע לבלתי הכסות

24:9 לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם-אני אגדיל המדורה

24:10 הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו

24:11 והעמידה על-גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה

24:12 תאנים הלאת ולא-תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה

24:13 בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי-עוד עד-הניחי את-חמתי בך

24:14 אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא-אפרע ולא-אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה

24:15 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

24:16 בן-אדם הנני לקח ממך את-מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך

24:17 האנק דם מתים אבל לא-תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על-שפם ולחם אנשים לא תאכל

24:18 ואדבר אל-העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי

24:19 ויאמרו אלי העם הלא-תגיד לנו מה-אלה לנו כי אתה עשה

24:20 ואמר אליהם דבר-יהוה היה אלי לאמר

24:21 אמר לבית ישראל כה-אמר אדני יהוה הנני מחלל את-מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו

24:22 ועשיתם כאשר עשיתי על-שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו

24:23 ופארכם על-ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל-אחיו

24:24 והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר-עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה

24:25 ואתה בן-אדם הלוא ביום קחתי מהם את-מעוזם משוש תפארתם את-מחמד עיניהם ואת-משא נפשם בניהם ובנותיהם

24:26 ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים

24:27 ביום ההוא יפתח פיך את-הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי-אני יהוה

25:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

25:2 בן-אדם שים פניך אל-בני עמון והנבא עליהם

25:3 ואמרת לבני עמון שמעו דבר-אדני יהוה כה-אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל-מקדשי כי-נחל ואל-אדמת ישראל כי נשמה ואל-בית יהודה כי הלכו בגולה

25:4 לכן הנני נתנך לבני-קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך

25:5 ונתתי את-רבה לנוה גמלים ואת-בני עמון למרבץ-צאן וידעתם כי-אני יהוה

25:6 כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל-שאטך בנפש אל-אדמת ישראל

25:7 לכן הנני נטיתי את-ידי עליך ונתתיך-לבג לגוים והכרתיך מן-העמים והאבדתיך מן-הארצות אשמידך וידעת כי-אני יהוה

25:8 כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל-הגוים בית יהודה

25:9 לכן הנני פתח את-כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון וקריתמה

25:10 לבני-קדם על-בני עמון ונתתיה למורשה למען לא-תזכר בני-עמון בגוים

25:11 ובמואב אעשה שפטים וידעו כי-אני יהוה

25:12 כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם

25:13 לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על-אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו

25:14 ונתתי את-נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את-נקמתי נאם אדני יהוה

25:15 כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם

25:16 לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על-פלשתים והכרתי את-כרתים והאבדתי את-שארית חוף הים

25:17 ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי-אני יהוה בתתי את-נקמתי בם

26:1 ויהי בעשתי-עשרה שנה באחד לחדש היה דבר-יהוה אלי לאמר

26:2 בן-אדם יען אשר-אמרה צר על-ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה

26:3 לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו

26:4 ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע

26:5 משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים

26:6 ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי-אני יהוה

26:7 כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל-צר נבוכדראצר מלך-בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם-רב

26:8 בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה

26:9 ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו

26:10 משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה

26:11 בפרסות סוסיו ירמס את-כל-חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד

26:12 ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו

26:13 והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד

26:14 ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה

26:15 כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים

26:16 וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את-מעיליהם ואת-בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על-הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך

26:17 ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר-נתנו חתיתם לכל-יושביה

26:18 עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר-בים מצאתך

26:19 כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא-נושבו בהעלות עליך את-תהום וכסוך המים הרבים

26:20 והורדתיך את-יורדי בור אל-עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את-יורדי בור למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים

26:21 בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא-תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה

27:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

27:2 ואתה בן-אדם שא על-צר קינה

27:3 ואמרת לצור הישבתי על-מבואת ים רכלת העמים אל-איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי

27:4 בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך

27:5 ברושים משניר בנו לך את כל-לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך

27:6 אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו-שן בת-אשרים מאיי כתים

27:7 שש-ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך

27:8 ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך

27:9 זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל-אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך

27:10 פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו-בך המה נתנו הדרך

27:11 בני ארוד וחילך על-חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על-חומותיך סביב המה כללו יפיך

27:12 תרשיש סחרתך מרב כל-הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך

27:13 יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך

27:14 מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך

27:15 בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן והובנים השיבו אשכרך

27:16 ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וראמת וכדכד נתנו בעזבוניך

27:17 יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך

27:18 דמשק סחרתך ברב מעשיך מרב כל-הון ביין חלבון וצמר צחר

27:19 ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה במערבך היה

27:20 דדן רכלתך בבגדי-חפש לרכבה

27:21 ערב וכל-נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילים ועתודים בם סחריך

27:22 רכלי שבא ורעמה המה רכליך בראש כל-בשם ובכל-אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך

27:23 חרן וכנה ועדן רכלי שבא אשור כלמד רכלתך

27:24 המה רכליך במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים בחבלים חבשים וארזים במרכלתך

27:25 אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב ימים

27:26 במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים

27:27 הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקך וערבי מערבך וכל-אנשי מלחמתך אשר-בך ובכל-קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך

27:28 לקול זעקת חבליך ירעשו מגרשות

27:29 וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל-הארץ יעמדו

27:30 והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על-ראשיהם באפר יתפלשו

27:31 והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר-נפש מספד מר

27:32 ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים

27:33 בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי-ארץ

27:34 עת נשברת מימים במעמקי-מים מערבך וכל-קהלך בתוכך נפלו

27:35 כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים

27:36 סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד-עולם

28:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

28:2 בן-אדם אמר לנגיד צר כה-אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא-אל ותתן לבך כלב אלהים

28:3 הנה חכם אתה מדנאל כל-סתום לא עממוך

28:4 בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך

28:5 ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך

28:6 לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את-לבבך כלב אלהים

28:7 לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על-יפי חכמתך וחללו יפעתך

28:8 לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים

28:9 האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא-אל ביד מחלליך

28:10 מותי ערלים תמות ביד-זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה

28:11 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

28:12 בן-אדם שא קינה על-מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי

28:13 בעדן גן-אלהים היית כל-אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו

28:14 את-כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני-אש התהלכת

28:15 תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד-נמצא עולתה בך

28:16 ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני-אש

28:17 גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על-יפעתך על-ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך

28:18 מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא-אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על-הארץ לעיני כל-ראיך

28:19 כל-יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד-עולם

28:20 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

28:21 בן-אדם שים פניך אל-צידון והנבא עליה

28:22 ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי-אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה

28:23 ושלחתי-בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי-אני יהוה

28:24 ולא-יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה

28:25 כה-אמר אדני יהוה בקבצי את-בית ישראל מן-העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על-אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב

28:26 וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם

29:1 בשנה העשירית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר-יהוה אלי לאמר

29:2 בן-אדם שים פניך על-פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל-מצרים כלה

29:3 דבר ואמרת כה-אמר אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך-מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני

29:4 ונתתי חחיים בלחייך והדבקתי דגת-יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל-דגת יאריך בקשקשתיך תדבק

29:5 ונטשתיך המדברה אותך ואת כל-דגת יאריך על-פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה

29:6 וידעו כל-ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל

29:7 בתפשם בך בכפך תרוץ ובקעת להם כל-כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל-מתנים

29:8 לכן כה אמר אדני יהוה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה

29:9 והיתה ארץ-מצרים לשממה וחרבה וידעו כי-אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי

29:10 לכן הנני אליך ואל-יאריך ונתתי את-ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד-גבול כוש

29:11 לא תעבר-בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר-בה ולא תשב ארבעים שנה

29:12 ונתתי את-ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה והפצתי את-מצרים בגוים וזריתים בארצות

29:13 כי כה אמר אדני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את-מצרים מן-העמים אשר-נפצו שמה

29:14 ושבתי את-שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על-ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה

29:15 מן-הממלכות תהיה שפלה ולא-תתנשא עוד על-הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים

29:16 ולא יהיה-עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדני יהוה

29:17 ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר-יהוה אלי לאמר

29:18 בן-אדם נבוכדראצר מלך-בבל העביד את-חילו עבדה גדלה אל-צר כל-ראש מקרח וכל-כתף מרוטה ושכר לא-היה לו ולחילו מצר על-העבדה אשר-עבד עליה

29:19 לכן כה אמר אדני יהוה הנני נתן לנבוכדראצר מלך-בבל את-ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו

29:20 פעלתו אשר-עבד בה נתתי לו את-ארץ מצרים אשר עשו לי נאם אדני יהוה

29:21 ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון-פה בתוכם וידעו כי-אני יהוה

30:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

30:2 בן-אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום

30:3 כי-קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום ענן עת גוים יהיה

30:4 ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסודתיה

30:5 כוש ופוט ולוד וכל-הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו

30:6 כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו-בה נאם אדני יהוה

30:7 ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך-ערים נחרבות תהיינה

30:8 וידעו כי-אני יהוה בתתי-אש במצרים ונשברו כל-עזריה

30:9 ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את-כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה

30:10 כה אמר אדני יהוה והשבתי את-המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך-בבל

30:11 הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על-מצרים ומלאו את-הארץ חלל

30:12 ונתתי יארים חרבה ומכרתי את-הארץ ביד-רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד-זרים אני יהוה דברתי

30:13 כה-אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ-מצרים לא יהיה-עוד ונתתי יראה בארץ מצרים

30:14 והשמתי את-פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא

30:15 ושפכתי חמתי על-סין מעוז מצרים והכרתי את-המון נא

30:16 ונתתי אש במצרים חול תחיל סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם

30:17 בחורי און ופי-בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה

30:18 ובתחפנחס חשך היום בשברי-שם את-מטות מצרים ונשבת-בה גאון עזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה

30:19 ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי-אני יהוה

30:20 ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר-יהוה אלי לאמר

30:21 בן-אדם את-זרוע פרעה מלך-מצרים שברתי והנה לא-חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב

30:22 לכן כה-אמר אדני יהוה הנני אל-פרעה מלך-מצרים ושברתי את-זרעתיו את-החזקה ואת-הנשברת והפלתי את-החרב מידו

30:23 והפצותי את-מצרים בגוים וזריתם בארצות

30:24 וחזקתי את-זרעות מלך בבל ונתתי את-חרבי בידו ושברתי את-זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו

30:25 והחזקתי את-זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי-אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך-בבל ונטה אותה אל-ארץ מצרים

30:26 והפצותי את-מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי-אני יהוה

31:1 ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה דבר-יהוה אלי לאמר

31:2 בן-אדם אמר אל-פרעה מלך-מצרים ואל-המונו אל-מי דמית בגדלך

31:3 הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה ובין עבתים היתה צמרתו

31:4 מים גדלוהו תהום רממתהו את-נהרתיה הלך סביבות מטעה ואת-תעלתיה שלחה אל כל-עצי השדה

31:5 על-כן גבהא קמתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארתו ממים רבים בשלחו

31:6 בסעפתיו קננו כל-עוף השמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה ובצלו ישבו כל גוים רבים

31:7 וייף בגדלו בארך דליותיו כי-היה שרשו אל-מים רבים

31:8 ארזים לא-עממהו בגן-אלהים ברושים לא דמו אל-סעפתיו וערמנים לא-היו כפארתיו כל-עץ בגן-אלהים לא-דמה אליו ביפיו

31:9 יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל-עצי-עדן אשר בגן האלהים

31:10 לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל-בין עבותים ורם לבבו בגבהו

31:11 ואתנהו ביד איל גוים עשו יעשה לו כרשעו גרשתהו

31:12 ויכרתהו זרים עריצי גוים ויטשהו אל-ההרים ובכל-גאיות נפלו דליותיו ותשברנה פארתיו בכל אפיקי הארץ וירדו מצלו כל-עמי הארץ ויטשהו

31:13 על-מפלתו ישכנו כל-עוף השמים ואל-פארתיו היו כל חית השדה

31:14 למען אשר לא-יגבהו בקומתם כל-עצי-מים ולא-יתנו את-צמרתם אל-בין עבתים ולא-יעמדו אליהם בגבהם כל-שתי מים כי-כלם נתנו למות אל-ארץ תחתית בתוך בני אדם אל-יורדי בור

31:15 כה-אמר אדני יהוה ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את-תהום ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים ואקדר עליו לבנון וכל-עצי השדה עליו עלפה

31:16 מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורדי אתו שאולה את-יורדי בור וינחמו בארץ תחתית כל-עצי-עדן מבחר וטוב-לבנון כל-שתי מים

31:17 גם-הם אתו ירדו שאולה אל-חללי-חרב וזרעו ישבו בצלו בתוך גוים

31:18 אל-מי דמית ככה בכבוד ובגדל בעצי-עדן והורדת את-עצי-עדן אל-ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב את-חללי-חרב הוא פרעה וכל-המונה נאם אדני יהוה

32:1 ויהי בשתי עשרה שנה בשני-עשר חדש באחד לחדש היה דבר-יהוה אלי לאמר

32:2 בן-אדם שא קינה על-פרעה מלך-מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח-מים ברגליך ותרפס נהרותם

32:3 כה אמר אדני יהוה ופרשתי עליך את-רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי

32:4 ונטשתיך בארץ על-פני השדה אטילך והשכנתי עליך כל-עוף השמים והשבעתי ממך חית כל-הארץ

32:5 ונתתי את-בשרך על-ההרים ומלאתי הגאיות רמותך

32:6 והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל-ההרים ואפקים ימלאון ממך

32:7 וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את-ככביהם שמש בענן אכסנו וירח לא-יאיר אורו

32:8 כל-מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על-ארצך נאם אדני יהוה

32:9 והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על-ארצות אשר לא-ידעתם

32:10 והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על-פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך

32:11 כי כה אמר אדני יהוה חרב מלך-בבל תבואך

32:12 בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם ושדדו את-גאון מצרים ונשמד כל-המונה

32:13 והאבדתי את-כל-בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רגל-אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם

32:14 אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך נאם אדני יהוה

32:15 בתתי את-ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלאה בהכותי את-כל-יושבי בה וידעו כי-אני יהוה

32:16 קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה על-מצרים ועל-כל-המונה תקוננה אותה נאם אדני יהוה

32:17 ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש היה דבר-יהוה אלי לאמר

32:18 בן-אדם נהה על-המון מצרים והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל-ארץ תחתיות את-יורדי בור

32:19 ממי נעמת רדה והשכבה את-ערלים

32:20 בתוך חללי-חרב יפלו חרב נתנה משכו אותה וכל-המוניה

32:21 ידברו-לו אלי גבורים מתוך שאול את-עזריו ירדו שכבו הערלים חללי-חרב

32:22 שם אשור וכל-קהלה סביבותיו קברתיו כלם חללים הנפלים בחרב

32:23 אשר נתנו קברתיה בירכתי-בור ויהי קהלה סביבות קברתה כלם חללים נפלים בחרב אשר-נתנו חתית בארץ חיים

32:24 שם עילם וכל-המונה סביבות קברתה כלם חללים הנפלים בחרב אשר-ירדו ערלים אל-ארץ תחתיות אשר נתנו חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את-יורדי בור

32:25 בתוך חללים נתנו משכב לה בכל-המונה סביבותיו קברתה כלם ערלים חללי-חרב כי-נתן חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את-יורדי בור בתוך חללים נתן

32:26 שם משך תבל וכל-המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים מחללי חרב כי-נתנו חתיתם בארץ חיים

32:27 ולא ישכבו את-גבורים נפלים מערלים אשר ירדו-שאול בכלי-מלחמתם ויתנו את-חרבותם תחת ראשיהם ותהי עונתם על-עצמותם כי-חתית גבורים בארץ חיים

32:28 ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את-חללי-חרב

32:29 שמה אדום מלכיה וכל-נשיאיה אשר-נתנו בגבורתם את-חללי-חרב המה את-ערלים ישכבו ואת-ירדי בור

32:30 שמה נסיכי צפון כלם וכל-צדני אשר-ירדו את-חללים בחתיתם מגבורתם בושים וישכבו ערלים את-חללי-חרב וישאו כלמתם את-יורדי בור

32:31 אותם יראה פרעה ונחם על-כל-המונה חללי-חרב פרעה וכל-חילו נאם אדני יהוה

32:32 כי-נתתי את-חתיתו בארץ חיים והשכב בתוך ערלים את-חללי-חרב פרעה וכל-המונה נאם אדני יהוה

33:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

33:2 בן-אדם דבר אל-בני-עמך ואמרת אליהם ארץ כי-אביא עליה חרב ולקחו עם-הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה

33:3 וראה את-החרב באה על-הארץ ותקע בשופר והזהיר את-העם

33:4 ושמע השמע את-קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה

33:5 את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט

33:6 והצפה כי-יראה את-החרב באה ולא-תקע בשופר והעם לא-נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד-הצפה אדרש

33:7 ואתה בן-אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני

33:8 באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש

33:9 ואתה כי-הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא-שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת

33:10 ואתה בן-אדם אמר אל-בית ישראל כן אמרתם לאמר כי-פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה

33:11 אמר אליהם חי-אני נאם אדני יהוה אם-אחפץ במות הרשע כי אם-בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל

33:12 ואתה בן-אדם אמר אל-בני-עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא-יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו

33:13 באמרי לצדיק חיה יחיה והוא-בטח על-צדקתו ועשה עול כל-צדקתו לא תזכרנה ובעולו אשר-עשה בו ימות

33:14 ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה

33:15 חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות

33:16 כל-חטאתו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה

33:17 ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא-יתכן

33:18 בשוב-צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם

33:19 ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה

33:20 ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל

33:21 ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא-אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר

33:22 ויד-יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את-פי עד-בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד

33:23 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

33:24 בן-אדם ישבי החרבות האלה על-אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את-הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה

33:25 לכן אמר אליהם כה-אמר אדני יהוה על-הדם תאכלו ועינכם תשאו אל-גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו

33:26 עמדתם על-חרבכם עשיתן תועבה ואיש את-אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו

33:27 כה-תאמר אלהם כה-אמר אדני יהוה חי-אני אם-לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על-פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו

33:28 ונתתי את-הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר

33:29 וידעו כי-אני יהוה בתתי את-הארץ שממה ומשמה על כל-תועבתם אשר עשו

33:30 ואתה בן-אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר-חד את-אחד איש את-אחיו לאמר באו-נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה

33:31 ויבואו אליך כמבוא-עם וישבו לפניך עמי ושמעו את-דבריך ואותם לא יעשו כי-עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך

33:32 והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את-דבריך ועשים אינם אותם

33:33 ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם

34:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

34:2 בן-אדם הנבא על-רועי ישראל הנבא ואמרת אליהם לרעים כה אמר אדני יהוה הוי רעי-ישראל אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ירעו הרעים

34:3 את-החלב תאכלו ואת-הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו

34:4 את-הנחלות לא חזקתם ואת-החולה לא-רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת-הנדחת לא השבתם ואת-האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך

34:5 ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל-חית השדה ותפוצינה

34:6 ישגו צאני בכל-ההרים ועל כל-גבעה רמה ועל כל-פני הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש

34:7 לכן רעים שמעו את-דבר יהוה

34:8 חי-אני נאם אדני יהוה אם-לא יען היות-צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל-חית השדה מאין רעה ולא-דרשו רעי את-צאני וירעו הרעים אותם ואת-צאני לא רעו

34:9 לכן הרעים שמעו דבר-יהוה

34:10 כה-אמר אדני יהוה הנני אל-הרעים ודרשתי את-צאני מידם והשבתים מרעות צאן ולא-ירעו עוד הרעים אותם והצלתי צאני מפיהם ולא-תהיין להם לאכלה

34:11 כי כה אמר אדני יהוה הנני-אני ודרשתי את-צאני ובקרתים

34:12 כבקרת רעה עדרו ביום-היותו בתוך-צאנו נפרשות כן אבקר את-צאני והצלתי אתהם מכל-המקומת אשר נפצו שם ביום ענן וערפל

34:13 והוצאתים מן-העמים וקבצתים מן-הארצות והביאתים אל-אדמתם ורעיתים אל-הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ

34:14 במרעה-טוב ארעה אתם ובהרי מרום-ישראל יהיה נוהם שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל-הרי ישראל

34:15 אני ארעה צאני ואני ארביצם נאם אדני יהוה

34:16 את-האבדת אבקש ואת-הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת-החולה אחזק ואת-השמנה ואת-החזקה אשמיד ארענה במשפט

34:17 ואתנה צאני כה אמר אדני יהוה הנני שפט בין-שה לשה לאילים ולעתודים

34:18 המעט מכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם ומשקע-מים תשתו ואת הנותרים ברגליכם תרפשון

34:19 וצאני מרמס רגליכם תרעינה ומרפש רגליכם תשתינה

34:20 לכן כה אמר אדני יהוה אליהם הנני-אני ושפטתי בין-שה בריה ובין שה רזה

34:21 יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל-הנחלות עד אשר הפיצותם אותנה אל-החוצה

34:22 והושעתי לצאני ולא-תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה

34:23 והקמתי עליהם רעה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אתם והוא-יהיה להן לרעה

34:24 ואני יהוה אהיה להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני יהוה דברתי

34:25 וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה-רעה מן-הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים

34:26 ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו

34:27 ונתן עץ השדה את-פריו והארץ תתן יבולה והיו על-אדמתם לבטח וידעו כי-אני יהוה בשברי את-מטות עלם והצלתים מיד העבדים בהם

34:28 ולא-יהיו עוד בז לגוים וחית הארץ לא תאכלם וישבו לבטח ואין מחריד

34:29 והקמתי להם מטע לשם ולא-יהיו עוד אספי רעב בארץ ולא-ישאו עוד כלמת הגוים

34:30 וידעו כי אני יהוה אלהיהם אתם והמה עמי בית ישראל נאם אדני יהוה

34:31 ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלהיכם נאם אדני יהוה

35:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

35:2 בן-אדם שים פניך על-הר שעיר והנבא עליו

35:3 ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר-שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה

35:4 עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי-אני יהוה

35:5 יען היות לך איבת עולם ותגר את-בני-ישראל על-ידי-חרב בעת אידם בעת עון קץ

35:6 לכן חי-אני נאם אדני יהוה כי-לדם אעשך ודם ירדפך אם-לא דם שנאת ודם ירדפך

35:7 ונתתי את-הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב

35:8 ומלאתי את-הריו חלליו גבעותיך וגאותיך וכל-אפיקיך חללי-חרב יפלו בהם

35:9 שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי-אני יהוה

35:10 יען אמרך את-שני הגוים ואת-שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה

35:11 לכן חי-אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך

35:12 וידעת כי-אני יהוה שמעתי את-כל-נאצותיך אשר אמרת על-הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה

35:13 ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי

35:14 כה אמר אדני יהוה כשמח כל-הארץ שממה אעשה-לך

35:15 כשמחתך לנחלת בית-ישראל על אשר-שממה כן אעשה-לך שממה תהיה הר-שעיר וכל-אדום כלה וידעו כי-אני יהוה

36:1 ואתה בן-אדם הנבא אל-הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר-יהוה

36:2 כה אמר אדני יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו

36:3 לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על-שפת לשון ודבת-עם

36:4 לכן הרי ישראל שמעו דבר-אדני יהוה כה-אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב

36:5 לכן כה-אמר אדני יהוה אם-לא באש קנאתי דברתי על-שארית הגוים ועל-אדום כלא אשר נתנו-את-ארצי להם למורשה בשמחת כל-לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז

36:6 לכן הנבא על-אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה-אמר אדני יהוה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם

36:7 לכן כה אמר אדני יהוה אני נשאתי את-ידי אם-לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו

36:8 ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא

36:9 כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם

36:10 והרביתי עליכם אדם כל-בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה

36:11 והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והטבתי מראשתיכם וידעתם כי-אני יהוה

36:12 והולכתי עליכם אדם את-עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא-תוסף עוד לשכלם

36:13 כה אמר אדני יהוה יען אמרים לכם אכלת אדם אתי ומשכלת גויך היית

36:14 לכן אדם לא-תאכלי עוד וגויך לא תכשלי-עוד נאם אדני יהוה

36:15 ולא-אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי-עוד וגויך לא-תכשלי עוד נאם אדני יהוה

36:16 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

36:17 בן-אדם בית ישראל ישבים על-אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני

36:18 ואשפך חמתי עליהם על-הדם אשר-שפכו על-הארץ ובגלוליהם טמאוה

36:19 ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים

36:20 ויבוא אל-הגוים אשר-באו שם ויחללו את-שם קדשי באמר להם עם-יהוה אלה ומארצו יצאו

36:21 ואחמל על-שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר-באו שמה

36:22 לכן אמר לבית-ישראל כה אמר אדני יהוה לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם-לשם-קדשי אשר חללתם בגוים אשר-באתם שם

36:23 וקדשתי את-שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי-אני יהוה נאם אדני יהוה בהקדשי בכם לעיניהם

36:24 ולקחתי אתכם מן-הגוים וקבצתי אתכם מכל-הארצות והבאתי אתכם אל-אדמתכם

36:25 וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל-גלוליכם אטהר אתכם

36:26 ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את-לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר

36:27 ואת-רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר-בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם

36:28 וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים

36:29 והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל-הדגן והרביתי אתו ולא-אתן עליכם רעב

36:30 והרביתי את-פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים

36:31 וזכרתם את-דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא-טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם

36:32 לא למענכם אני-עשה נאם אדני יהוה יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל

36:33 כה אמר אדני יהוה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את-הערים ונבנו החרבות

36:34 והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל-עובר

36:35 ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן-עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו

36:36 וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני יהוה בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני יהוה דברתי ועשיתי

36:37 כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרש לבית-ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם

36:38 כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי-אני יהוה

37:1 היתה עלי יד-יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות

37:2 והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על-פני הבקעה והנה יבשות מאד

37:3 ויאמר אלי בן-אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת

37:4 ויאמר אלי הנבא על-העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר-יהוה

37:5 כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם

37:6 ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי-אני יהוה

37:7 ונבאתי כאשר צויתי ויהי-קול כהנבאי והנה-רעש ותקרבו עצמות עצם אל-עצמו

37:8 וראיתי והנה-עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם

37:9 ויאמר אלי הנבא אל-הרוח הנבא בן-אדם ואמרת אל-הרוח כה-אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו

37:10 והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על-רגליהם חיל גדול מאד-מאד

37:11 ויאמר אלי בן-אדם העצמות האלה כל-בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו

37:12 לכן הנבא ואמרת אליהם כה-אמר אדני יהוה הנה אני פתח את-קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל-אדמת ישראל

37:13 וידעתם כי-אני יהוה בפתחי את-קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי

37:14 ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על-אדמתכם וידעתם כי-אני יהוה דברתי ועשיתי נאם-יהוה

37:15 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

37:16 ואתה בן-אדם קח-לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל-בית ישראל חברו

37:17 וקרב אתם אחד אל-אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך

37:18 וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא-תגיד לנו מה-אלה לך

37:19 דבר אלהם כה-אמר אדני יהוה הנה אני לקח את-עץ יוסף אשר ביד-אפרים ושבטי ישראל חברו ונתתי אותם עליו את-עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי

37:20 והיו העצים אשר-תכתב עליהם בידך לעיניהם

37:21 ודבר אליהם כה-אמר אדני יהוה הנה אני לקח את-בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו-שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל-אדמתם

37:22 ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה-עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד

37:23 ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו-לי לעם ואני אהיה להם לאלהים

37:24 ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקתי ישמרו ועשו אותם

37:25 וישבו על-הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו-בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד-עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם

37:26 וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם ונתתים והרביתי אותם ונתתי את-מקדשי בתוכם לעולם

37:27 והיה משכני עליהם והייתי להם לאלהים והמה יהיו-לי לעם

37:28 וידעו הגוים כי אני יהוה מקדש את-ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם

38:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

38:2 בן-אדם שים פניך אל-גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו

38:3 ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל

38:4 ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת-כל-חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם

38:5 פרס כוש ופוט אתם כלם מגן וכובע

38:6 גמר וכל-אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון ואת-כל-אגפיו עמים רבים אתך

38:7 הכן והכן לך אתה וכל-קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר

38:8 מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל-ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר-היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם

38:9 ועלית כשאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה אתה וכל-אגפיך ועמים רבים אותך

38:10 כה אמר אדני יהוה והיה ביום ההוא יעלו דברים על-לבבך וחשבת מחשבת רעה

38:11 ואמרת אעלה על-ארץ פרזות אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם

38:12 לשלל שלל ולבז בז להשיב ידך על-חרבות נושבת ואל-עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על-טבור הארץ

38:13 שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל-כפריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול

38:14 לכן הנבא בן-אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני יהוה הלוא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע

38:15 ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב

38:16 ועלית על-עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על-ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג

38:17 כה-אמר אדני יהוה האתה-הוא אשר-דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם

38:18 והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על-אדמת ישראל נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי

38:19 ובקנאתי באש-עברתי דברתי אם-לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל

38:20 ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל-הרמש הרמש על-האדמה וכל האדם אשר על-פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל-חומה לארץ תפול

38:21 וקראתי עליו לכל-הרי חרב נאם אדני יהוה חרב איש באחיו תהיה

38:22 ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל-אגפיו ועל-עמים רבים אשר אתו

38:23 והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי-אני יהוה

39:1 ואתה בן-אדם הנבא על-גוג ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל

39:2 ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על-הרי ישראל

39:3 והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אפיל

39:4 על-הרי ישראל תפול אתה וכל-אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל-כנף וחית השדה נתתיך לאכלה

39:5 על-פני השדה תפול כי אני דברתי נאם אדני יהוה

39:6 ושלחתי-אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי-אני יהוה

39:7 ואת-שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא-אחל את-שם-קדשי עוד וידעו הגוים כי-אני יהוה קדוש בישראל

39:8 הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה הוא היום אשר דברתי

39:9 ויצאו ישבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים

39:10 ולא-ישאו עצים מן-השדה ולא יחטבו מן-היערים כי בנשק יבערו-אש ושללו את-שלליהם ובזזו את-בזזיהם נאם אדני יהוה

39:11 והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום-שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את-העברים וקברו שם את-גוג ואת-כל-המונה וקראו גיא המון גוג

39:12 וקברום בית ישראל למען טהר את-הארץ שבעה חדשים

39:13 וקברו כל-עם הארץ והיה להם לשם יום הכבדי נאם אדני יהוה

39:14 ואנשי תמיד יבדילו עברים בארץ מקברים את-העברים את-הנותרים על-פני הארץ לטהרה מקצה שבעה-חדשים יחקרו

39:15 ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עד קברו אתו המקברים אל-גיא המון גוג

39:16 וגם שם-עיר המונה וטהרו הארץ

39:17 ואתה בן-אדם כה-אמר אדני יהוה אמר לצפור כל-כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על-זבחי אשר אני זבח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם

39:18 בשר גבורים תאכלו ודם-נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם

39:19 ואכלתם-חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון מזבחי אשר-זבחתי לכם

39:20 ושבעתם על-שלחני סוס ורכב גבור וכל-איש מלחמה נאם אדני יהוה

39:21 ונתתי את-כבודי בגוים וראו כל-הגוים את-משפטי אשר עשיתי ואת-ידי אשר-שמתי בהם

39:22 וידעו בית ישראל כי אני יהוה אלהיהם מן-היום ההוא והלאה

39:23 וידעו הגוים כי בעונם גלו בית-ישראל על אשר מעלו-בי ואסתר פני מהם ואתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כלם

39:24 כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם ואסתר פני מהם

39:25 לכן כה אמר אדני יהוה עתה אשיב את-שבית יעקב ורחמתי כל-בית ישראל וקנאתי לשם קדשי

39:26 ונשו את-כלמתם ואת-כל-מעלם אשר מעלו-בי בשבתם על-אדמתם לבטח ואין מחריד

39:27 בשובבי אותם מן-העמים וקבצתי אתם מארצות איביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים

39:28 וידעו כי אני יהוה אלהיהם בהגלותי אתם אל-הגוים וכנסתים על-אדמתם ולא-אותיר עוד מהם שם

39:29 ולא-אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את-רוחי על-בית ישראל נאם אדני יהוה

40:1 בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר בעצם היום הזה היתה עלי יד-יהוה ויבא אתי שמה

40:2 במראות אלהים הביאני אל-ארץ ישראל ויניחני אל-הר גבה מאד ועליו כמבנה-עיר מנגב

40:3 ויביא אותי שמה והנה-איש מראהו כמראה נחשת ופתיל-פשתים בידו וקנה המדה והוא עמד בשער

40:4 וידבר אלי האיש בן-אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר-אני מראה אותך כי למען הראותכה הבאתה הנה הגד את-כל-אשר-אתה ראה לבית ישראל

40:5 והנה חומה מחוץ לבית סביב סביב וביד האיש קנה המדה שש-אמות באמה וטפח וימד את-רחב הבנין קנה אחד וקומה קנה אחד

40:6 ויבוא אל-שער אשר פניו דרך הקדימה ויעל במעלותו וימד את-סף השער קנה אחד רחב ואת סף אחד קנה אחד רחב

40:7 והתא קנה אחד ארך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות וסף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד

40:8 וימד את-אלם השער מהבית קנה אחד

40:9 וימד את-אלם השער שמנה אמות ואילו שתים אמות ואלם השער מהבית

40:10 ותאי השער דרך הקדים שלשה מפה ושלשה מפה מדה אחת לשלשתם ומדה אחת לאילם מפה ומפו

40:11 וימד את-רחב פתח-השער עשר אמות ארך השער שלוש עשרה אמות

40:12 וגבול לפני התאות אמה אחת ואמה-אחת גבול מפה והתא שש-אמות מפו ושש אמות מפו

40:13 וימד את-השער מגג התא לגגו רחב עשרים וחמש אמות פתח נגד פתח

40:14 ויעש את-אילים ששים אמה ואל-איל החצר השער סביב סביב

40:15 ועל פני השער היאתון על-לפני אלם השער הפנימי חמשים אמה

40:16 וחלנות אטמות אל-התאים ואל אליהמה לפנימה לשער סביב סביב וכן לאלמות וחלונות סביב סביב לפנימה ואל-איל תמרים

40:17 ויביאני אל-החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב סביב שלשים לשכות אל-הרצפה

40:18 והרצפה אל-כתף השערים לעמת ארך השערים הרצפה התחתונה

40:19 וימד רחב מלפני השער התחתונה לפני החצר הפנימי מחוץ מאה אמה הקדים והצפון

40:20 והשער אשר פניו דרך הצפון לחצר החיצונה מדד ארכו ורחבו

40:21 ותאו שלושה מפו ושלשה מפו ואילו ואלמו היה כמדת השער הראשון חמשים אמה ארכו ורחב חמש ועשרים באמה

40:22 וחלונו ואלמו ותמרו כמדת השער אשר פניו דרך הקדים ובמעלות שבע יעלו-בו ואילמו לפניהם

40:23 ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים וימד משער אל-שער מאה אמה

40:24 ויולכני דרך הדרום והנה-שער דרך הדרום ומדד אילו ואילמו כמדות האלה

40:25 וחלונים לו ולאילמו סביב סביב כהחלנות האלה חמשים אמה ארך ורחב חמש ועשרים אמה

40:26 ומעלות שבעה עלותו ואלמו לפניהם ותמרים לו אחד מפו ואחד מפו אל-אילו

40:27 ושער לחצר הפנימי דרך הדרום וימד משער אל-השער דרך הדרום מאה אמות

40:28 ויביאני אל-חצר הפנימי בשער הדרום וימד את-השער הדרום כמדות האלה

40:29 ותאו ואילו ואלמו כמדות האלה וחלונות לו ולאלמו סביב סביב חמשים אמה ארך ורחב עשרים וחמש אמות

40:30 ואלמות סביב סביב ארך חמש ועשרים אמה ורחב חמש אמות

40:31 ואלמו אל-חצר החצונה ותמרים אל-אילו ומעלות שמונה מעלו

40:32 ויביאני אל-החצר הפנימי דרך הקדים וימד את-השער כמדות האלה

40:33 ותאו ואלו ואלמו כמדות האלה וחלונות לו ולאלמו סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה

40:34 ואלמו לחצר החיצונה ותמרים אל-אלו מפו ומפו ושמנה מעלות מעלו

40:35 ויביאני אל-שער הצפון ומדד כמדות האלה

40:36 תאו אלו ואלמו וחלונות לו סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה

40:37 ואילו לחצר החיצונה ותמרים אל-אילו מפו ומפו ושמנה מעלות מעלו

40:38 ולשכה ופתחה באילים השערים שם ידיחו את-העלה

40:39 ובאלם השער שנים שלחנות מפו ושנים שלחנות מפה לשחוט אליהם העולה והחטאת והאשם

40:40 ואל-הכתף מחוצה לעולה לפתח השער הצפונה שנים שלחנות ואל-הכתף האחרת אשר לאלם השער שנים שלחנות

40:41 ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לכתף השער שמונה שלחנות אליהם ישחטו

40:42 וארבעה שלחנות לעולה אבני גזית ארך אמה אחת וחצי ורחב אמה אחת וחצי וגבה אמה אחת אליהם ויניחו את-הכלים אשר ישחטו את-העולה בם והזבח

40:43 והשפתים טפח אחד מוכנים בבית סביב סביב ואל-השלחנות בשר הקרבן

40:44 ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים בחצר הפנימי אשר אל-כתף שער הצפון ופניהם דרך הדרום אחד אל-כתף שער הקדים פני דרך הצפן

40:45 וידבר אלי זה הלשכה אשר פניה דרך הדרום לכהנים שמרי משמרת הבית

40:46 והלשכה אשר פניה דרך הצפון לכהנים שמרי משמרת המזבח המה בני-צדוק הקרבים מבני-לוי אל-יהוה לשרתו

40:47 וימד את-החצר ארך מאה אמה ורחב מאה אמה מרבעת והמזבח לפני הבית

40:48 ויבאני אל-אלם הבית וימד אל אלם חמש אמות מפה וחמש אמות מפה ורחב השער שלש אמות מפו ושלש אמות מפו

40:49 ארך האלם עשרים אמה ורחב עשתי עשרה אמה ובמעלות אשר יעלו אליו ועמדים אל-האילים אחד מפה ואחד מפה

41:1 ויביאני אל-ההיכל וימד את-האילים שש-אמות רחב-מפו ושש-אמות-רחב מפו רחב האהל

41:2 ורחב הפתח עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מפו וחמש אמות מפו וימד ארכו ארבעים אמה ורחב עשרים אמה

41:3 ובא לפנימה וימד איל-הפתח שתים אמות והפתח שש אמות ורחב הפתח שבע אמות

41:4 וימד את-ארכו עשרים אמה ורחב עשרים אמה אל-פני ההיכל ויאמר אלי זה קדש הקדשים

41:5 וימד קיר-הבית שש אמות ורחב הצלע ארבע אמות סביב סביב לבית סביב

41:6 והצלעות צלע אל-צלע שלוש ושלשים פעמים ובאות בקיר אשר-לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא-יהיו אחוזים בקיר הבית

41:7 ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב-הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על-כן רחב-לבית למעלה וכן התחתונה יעלה על-העליונה לתיכונה

41:8 וראיתי לבית גבה סביב סביב מיסדות הצלעות מלו הקנה שש אמות אצילה

41:9 רחב הקיר אשר-לצלע אל-החוץ חמש אמות ואשר מנח בית צלעות אשר לבית

41:10 ובין הלשכות רחב עשרים אמה סביב לבית סביב סביב

41:11 ופתח הצלע למנח פתח אחד דרך הצפון ופתח אחד לדרום ורחב מקום המנח חמש אמות סביב סביב

41:12 והבנין אשר אל-פני הגזרה פאת דרך-הים רחב שבעים אמה וקיר הבנין חמש-אמות רחב סביב סביב וארכו תשעים אמה

41:13 ומדד את-הבית ארך מאה אמה והגזרה והבניה וקירותיה ארך מאה אמה

41:14 ורחב פני הבית והגזרה לקדים מאה אמה

41:15 ומדד ארך-הבנין אל-פני הגזרה אשר על-אחריה ואתוקיהא מפו ומפו מאה אמה וההיכל הפנימי ואלמי החצר

41:16 הספים והחלונים האטמות והאתיקים סביב לשלשתם נגד הסף שחיף עץ סביב סביב והארץ עד-החלנות והחלנות מכסות

41:17 על-מעל הפתח ועד-הבית הפנימי ולחוץ ואל-כל-הקיר סביב סביב בפנימי ובחיצון מדות

41:18 ועשוי כרובים ותמרים ותמרה בין-כרוב לכרוב ושנים פנים לכרוב

41:19 ופני אדם אל-התמרה מפו ופני-כפיר אל-התמרה מפו עשוי אל-כל-הבית סביב סביב

41:20 מהארץ עד-מעל הפתח הכרובים והתמרים עשוים וקיר ההיכל

41:21 ההיכל מזוזת רבעה ופני הקדש המראה כמראה

41:22 המזבח עץ שלוש אמות גבה וארכו שתים-אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני יהוה

41:23 ושתים דלתות להיכל ולקדש

41:24 ושתים דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות שתים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת

41:25 ועשויה אליהן אל-דלתות ההיכל כרובים ותמרים כאשר עשוים לקירות ועב עץ אל-פני האולם מהחוץ

41:26 וחלונים אטמות ותמרים מפו ומפו אל-כתפות האולם וצלעות הבית והעבים

42:1 ויוצאני אל-החצר החיצונה הדרך דרך הצפון ויבאני אל-הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר-נגד הבנין אל-הצפון

42:2 אל-פני-ארך אמות המאה פתח הצפון והרחב חמשים אמות

42:3 נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה אתיק אל-פני-אתיק בשלשים

42:4 ולפני הלשכות מהלך עשר אמות רחב אל-הפנימית דרך אמה אחת ופתחיהם לצפון

42:5 והלשכות העליונת קצרות כי-יוכלו אתיקים מהנה מהתחתנות ומהתכנות בנין

42:6 כי משלשות הנה ואין להן עמודים כעמודי החצרות על-כן נאצל מהתחתונות ומהתיכנות מהארץ

42:7 וגדר אשר-לחוץ לעמת הלשכות דרך החצר החצונה אל-פני הלשכות ארכו חמשים אמה

42:8 כי-ארך הלשכות אשר לחצר החצונה חמשים אמה והנה על-פני ההיכל מאה אמה

42:9 ומתחתה לשכות האלה המבוא מהקדים בבאו להנה מהחצר החצנה

42:10 ברחב גדר החצר דרך הקדים אל-פני הגזרה ואל-פני הבנין לשכות

42:11 ודרך לפניהם כמראה הלשכות אשר דרך הצפון כארכן כן רחבן וכל מוצאיהן וכמשפטיהן וכפתחיהן

42:12 וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום פתח בראש דרך דרך בפני הגדרת הגינה דרך הקדים בבואן

42:13 ויאמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל-פני הגזרה הנה לשכות הקדש אשר יאכלו-שם הכהנים אשר-קרובים ליהוה קדשי הקדשים שם יניחו קדשי הקדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדש

42:14 בבאם הכהנים ולא-יצאו מהקדש אל-החצר החיצונה ושם יניחו בגדיהם אשר-ישרתו בהן כי-קדש הנה ילבשו בגדים אחרים וקרבו אל-אשר לעם

42:15 וכלה את-מדות הבית הפנימי והוציאני דרך השער אשר פניו דרך הקדים ומדדו סביב סביב

42:16 מדד רוח הקדים בקנה המדה חמש-אמות קנים בקנה המדה סביב

42:17 מדד רוח הצפון חמש-מאות קנים בקנה המדה סביב

42:18 את רוח הדרום מדד חמש-מאות קנים בקנה המדה

42:19 סבב אל-רוח הים מדד חמש-מאות קנים בקנה המדה

42:20 לארבע רוחות מדדו חומה לו סביב סביב ארך חמש מאות ורחב חמש מאות להבדיל בין הקדש לחל

43:1 ויולכני אל-השער שער אשר פנה דרך הקדים

43:2 והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבדו

43:3 וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר-ראיתי בבאי לשחת את-העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל-נהר-כבר ואפל אל-פני

43:4 וכבוד יהוה בא אל-הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים

43:5 ותשאני רוח ותביאני אל-החצר הפנימי והנה מלא כבוד-יהוה הבית

43:6 ואשמע מדבר אלי מהבית ואיש היה עמד אצלי

43:7 ויאמר אלי בן-אדם את-מקום כסאי ואת-מקום כפות רגלי אשר אשכן-שם בתוך בני-ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית-ישראל שם קדשי המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם

43:8 בתתם ספם את-ספי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהם וטמאו את-שם קדשי בתועבותם אשר עשו ואכל אתם באפי

43:9 עתה ירחקו את-זנותם ופגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם

43:10 אתה בן-אדם הגד את-בית-ישראל את-הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את-תכנית

43:11 ואם-נכלמו מכל אשר-עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל-צורתו ואת כל-חקתיו וכל-צורתו וכל-תורתו הודע אותם וכתב לעיניהם וישמרו את-כל-צורתו ואת-כל-חקתיו ועשו אותם

43:12 זאת תורת הבית על-ראש ההר כל-גבלו סביב סביב קדש קדשים הנה-זאת תורת הבית

43:13 ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה-רחב וגבולה אל-שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח

43:14 ומחיק הארץ עד-העזרה התחתונה שתים אמות ורחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד-העזרה הגדולה ארבע אמות ורחב האמה

43:15 וההראל ארבע אמות ומהאראיל ולמעלה הקרנות ארבע

43:16 והאראיל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו

43:17 והעזרה ארבע עשרה ארך בארבע עשרה רחב אל ארבעת רבעיה והגבול סביב אותה חצי האמה והחיק-לה אמה סביב ומעלתהו פנות קדים

43:18 ויאמר אלי בן-אדם כה אמר אדני יהוה אלה חקות המזבח ביום העשותו להעלות עליו עולה ולזרק עליו דם

43:19 ונתתה אל-הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרבים אלי נאם אדני יהוה לשרתני פר בן-בקר לחטאת

43:20 ולקחת מדמו ונתתה על-ארבע קרנתיו ואל-ארבע פנות העזרה ואל-הגבול סביב וחטאת אותו וכפרתהו

43:21 ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש

43:22 וביום השני תקריב שעיר-עזים תמים לחטאת וחטאו את-המזבח כאשר חטאו בפר

43:23 בכלותך מחטא תקריב פר בן-בקר תמים ואיל מן-הצאן תמים

43:24 והקרבתם לפני יהוה והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עלה ליהוה

43:25 שבעת ימים תעשה שעיר-חטאת ליום ופר בן-בקר ואיל מן-הצאן תמימים יעשו

43:26 שבעת ימים יכפרו את-המזבח וטהרו אתו ומלאו ידו

43:27 ויכלו את-הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על-המזבח את-עולותיכם ואת-שלמיכם ורצאתי אתכם נאם אדני יהוה

44:1 וישב אתי דרך שער המקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור

44:2 ויאמר אלי יהוה השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא-יבא בו כי יהוה אלהי-ישראל בא בו והיה סגור

44:3 את-הנשיא נשיא הוא ישב-בו לאכול-לחם לפני יהוה מדרך אלם השער יבוא ומדרכו יצא

44:4 ויביאני דרך-שער הצפון אל-פני הבית וארא והנה מלא כבוד-יהוה את-בית יהוה ואפל אל-פני

44:5 ויאמר אלי יהוה בן-אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל-אשר אני מדבר אתך לכל-חקות בית-יהוה ולכל-תורתו ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש

44:6 ואמרת אל-מרי אל-בית ישראל כה אמר אדני יהוה רב-לכם מכל-תועבותיכם בית ישראל

44:7 בהביאכם בני-נכר ערלי-לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את-ביתי בהקריבכם את-לחמי חלב ודם ויפרו את-בריתי אל כל-תועבותיכם

44:8 ולא שמרתם משמרת קדשי ותשימון לשמרי משמרתי במקדשי לכם

44:9 כה-אמר אדני יהוה כל-בן-נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל-מקדשי לכל-בן-נכר אשר בתוך בני ישראל

44:10 כי אם-הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל אשר תעו מעלי אחרי גלוליהם ונשאו עונם

44:11 והיו במקדשי משרתים פקדות אל-שערי הבית ומשרתים את-הבית המה ישחטו את-העלה ואת-הזבח לעם והמה יעמדו לפניהם לשרתם

44:12 יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית-ישראל למכשול עון על-כן נשאתי ידי עליהם נאם אדני יהוה ונשאו עונם

44:13 ולא-יגשו אלי לכהן לי ולגשת על-כל-קדשי אל-קדשי הקדשים ונשאו כלמתם ותועבותם אשר עשו

44:14 ונתתי אותם שמרי משמרת הבית לכל עבדתו ולכל אשר יעשה בו

44:15 והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את-משמרת מקדשי בתעות בני-ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם אדני יהוה

44:16 המה יבאו אל-מקדשי והמה יקרבו אל-שלחני לשרתני ושמרו את-משמרתי

44:17 והיה בבואם אל-שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא-יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה

44:18 פארי פשתים יהיו על-ראשם ומכנסי פשתים יהיו על-מתניהם לא יחגרו ביזע

44:19 ובצאתם אל-החצר החיצונה אל-החצר החיצונה אל-העם יפשטו את-בגדיהם אשר-המה משרתם בם והניחו אותם בלשכת הקדש ולבשו בגדים אחרים ולא-יקדשו את-העם בבגדיהם

44:20 וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את-ראשיהם

44:21 ויין לא-ישתו כל-כהן בבואם אל-החצר הפנימית

44:22 ואלמנה וגרושה לא-יקחו להם לנשים כי אם-בתולת מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו

44:23 ואת-עמי יורו בין קדש לחל ובין-טמא לטהור יודעם

44:24 ועל-ריב המה יעמדו לשפט במשפטי ושפטהו ואת-תורתי ואת-חקתי בכל-מועדי ישמרו ואת-שבתותי יקדשו

44:25 ואל-מת אדם לא יבוא לטמאה כי אם-לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר-לא-היתה לאיש יטמאו

44:26 ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו-לו

44:27 וביום באו אל-הקדש אל-החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו נאם אדני יהוה

44:28 והיתה להם לנחלה אני נחלתם ואחזה לא-תתנו להם בישראל אני אחזתם

44:29 המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל-חרם בישראל להם יהיה

44:30 וראשית כל-בכורי כל וכל-תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה וראשית ערסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל-ביתך

44:31 כל-נבלה וטרפה מן-העוף ומן-הבהמה לא יאכלו הכהנים

45:1 ובהפילכם את-הארץ בנחלה תרימו תרומה ליהוה קדש מן-הארץ ארך חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרה אלף קדש-הוא בכל-גבולה סביב

45:2 יהיה מזה אל-הקדש חמש מאות בחמש מאות מרבע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב

45:3 ומן-המדה הזאת תמוד ארך חמש ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים ובו-יהיה המקדש קדש קדשים

45:4 קדש מן-הארץ הוא לכהנים משרתי המקדש יהיה הקרבים לשרת את-יהוה והיה להם מקום לבתים ומקדש למקדש

45:5 וחמשה ועשרים אלף ארך ועשרת אלפים רחב יהיה ללוים משרתי הבית להם לאחזה עשרים לשכת

45:6 ואחזת העיר תתנו חמשת אלפים רחב וארך חמשה ועשרים אלף לעמת תרומת הקדש לכל-בית ישראל יהיה

45:7 ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר אל-פני תרומת-הקדש ואל-פני אחזת העיר מפאת-ים ימה ומפאת-קדמה קדימה וארך לעמות אחד החלקים מגבול ים אל-גבול קדימה

45:8 לארץ יהיה-לו לאחזה בישראל ולא-יונו עוד נשיאי את-עמי והארץ יתנו לבית-ישראל לשבטיהם

45:9 כה-אמר אדני יהוה רב-לכם נשיאי ישראל חמס ושד הסירו ומשפט וצדקה עשו הרימו גרשתיכם מעל עמי נאם אדני יהוה

45:10 מאזני-צדק ואיפת-צדק ובת-צדק יהי לכם

45:11 האיפה והבת תכן אחד יהיה לשאת מעשר החמר הבת ועשירת החמר האיפה אל-החמר יהיה מתכנתו

45:12 והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם

45:13 זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר השערים

45:14 וחק השמן הבת השמן מעשר הבת מן-הכר עשרת הבתים חמר כי-עשרת הבתים חמר

45:15 ושה-אחת מן-הצאן מן-המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם נאם אדני יהוה

45:16 כל העם הארץ יהיו אל-התרומה הזאת לנשיא בישראל

45:17 ועל-הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל-מועדי בית ישראל הוא-יעשה את-החטאת ואת-המנחה ואת-העולה ואת-השלמים לכפר בעד בית-ישראל

45:18 כה-אמר אדני יהוה בראשון באחד לחדש תקח פר-בן-בקר תמים וחטאת את-המקדש

45:19 ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל-מזוזת הבית ואל-ארבע פנות העזרה למזבח ועל-מזוזת שער החצר הפנימית

45:20 וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שגה ומפתי וכפרתם את-הבית

45:21 בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח חג שבעות ימים מצות יאכל

45:22 ועשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל-עם הארץ פר חטאת

45:23 ושבעת ימי-החג יעשה עולה ליהוה שבעת פרים ושבעת אילים תמימם ליום שבעת הימים וחטאת שעיר עזים ליום

45:24 ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל יעשה ושמן הין לאיפה

45:25 בשביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג יעשה כאלה שבעת הימים כחטאת כעלה וכמנחה וכשמן

46:1 כה-אמר אדני יהוה שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח

46:2 ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על-מזוזת השער ועשו הכהנים את-עולתו ואת-שלמיו והשתחוה על-מפתן השער ויצא והשער לא-יסגר עד-הערב

46:3 והשתחוו עם-הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני יהוה

46:4 והעלה אשר-יקרב הנשיא ליהוה ביום השבת ששה כבשים תמימם ואיל תמים

46:5 ומנחה איפה לאיל ולכבשים מנחה מתת ידו ושמן הין לאיפה

46:6 וביום החדש פר בן-בקר תמימם וששת כבשם ואיל תמימם יהיו

46:7 ואיפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו ושמן הין לאיפה

46:8 ובבוא הנשיא דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא

46:9 ובבוא עם-הארץ לפני יהוה במועדים הבא דרך-שער צפון להשתחות יצא דרך-שער נגב והבא דרך-שער נגב יצא דרך-שער צפונה לא ישוב דרך השער אשר-בא בו כי נכחו יצאו

46:10 והנשיא בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו

46:11 ובחגים ובמועדים תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל ולכבשים מתת ידו ושמן הין לאיפה

46:12 וכי-יעשה הנשיא נדבה עולה או-שלמים נדבה ליהוה ופתח לו את השער הפנה קדים ועשה את-עלתו ואת-שלמיו כאשר יעשה ביום השבת ויצא וסגר את-השער אחרי צאתו

46:13 וכבש בן-שנתו תמים תעשה עולה ליום ליהוה בבקר בבקר תעשה אתו

46:14 ומנחה תעשה עליו בבקר בבקר ששית האיפה ושמן שלישית ההין לרס את-הסלת מנחה ליהוה חקות עולם תמיד

46:15 ועשו את-הכבש ואת-המנחה ואת-השמן בבקר בבקר עולת תמיד

46:16 כה-אמר אדני יהוה כי-יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא לבניו תהיה אחזתם היא בנחלה

46:17 וכי-יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד-שנת הדרור ושבת לנשיא אך נחלתו בניו להם תהיה

46:18 ולא-יקח הנשיא מנחלת העם להונתם מאחזתם מאחזתו ינחל את-בניו למען אשר לא-יפצו עמי איש מאחזתו

46:19 ויביאני במבוא אשר על-כתף השער אל-הלשכות הקדש אל-הכהנים הפנות צפונה והנה-שם מקום בירכתם ימה

46:20 ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו-שם הכהנים את-האשם ואת-החטאת אשר יאפו את-המנחה לבלתי הוציא אל-החצר החיצונה לקדש את-העם

46:21 ויוציאני אל-החצר החיצנה ויעבירני אל-ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצע החצר חצר במקצע החצר

46:22 בארבעת מקצעות החצר חצרות קטרות ארבעים ארך ושלשים רחב מדה אחת לארבעתם מהקצעות

46:23 וטור סביב בהם סביב לארבעתם ומבשלות עשוי מתחת הטירות סביב

46:24 ויאמר אלי אלה בית המבשלים אשר יבשלו-שם משרתי הבית את-זבח העם

47:1 וישבני אל-פתח הבית והנה-מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי-פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח

47:2 ויוצאני דרך-שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל-שער החוץ דרך הפונה קדים והנה-מים מפכים מן-הכתף הימנית

47:3 בצאת-האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים

47:4 וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים

47:5 וימד אלף נחל אשר לא-אוכל לעבר כי-גאו המים מי שחו נחל אשר לא-יעבר

47:6 ויאמר אלי הראית בן-אדם ויולכני וישבני שפת הנחל

47:7 בשובני והנה אל-שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה

47:8 ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל-הגלילה הקדמונה וירדו על-הערבה ובאו הימה אל-הימה המוצאים ונרפאו המים

47:9 והיה כל-נפש חיה אשר-ישרץ אל כל-אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר-יבוא שמה הנחל

47:10 והיה יעמדו עליו דוגים מעין גדי ועד-עין עגלים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד

47:11 בצאתו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו

47:12 ועל-הנחל יעלה על-שפתו מזה ומזה כל-עץ-מאכל לא-יבול עלהו ולא-יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן-המקדש המה יוצאים והיו פריו למאכל ועלהו לתרופה

47:13 כה אמר אדני יהוה גה גבול אשר תתנחלו את-הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים

47:14 ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את-ידי לתתה לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה

47:15 וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן-הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה

47:16 חמת ברותה סברים אשר בין-גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל-גבול חורן

47:17 והיה גבול מן-הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון

47:18 ופאת קדים מבין חורן ומבין-דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על-הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה

47:19 ופאת נגב תימנה מתמר עד-מי מריבות קדש נחלה אל-הים הגדול ואת פאת-תימנה נגבה

47:20 ופאת-ים הים הגדול מגבול עד-נכח לבוא חמת זאת פאת-ים

47:21 וחלקתם את-הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל

47:22 והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר-הולדו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל

47:23 והיה בשבט אשר-גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אדני יהוה

48:1 ואלה שמות השבטים מקצה צפונה אל-יד דרך-חתלן לבוא-חמת חצר עינן גבול דמשק צפונה אל-יד חמת והיו-לו פאת-קדים הים דן אחד

48:2 ועל גבול דן מפאת קדים עד-פאת-ימה אשר אחד

48:3 ועל גבול אשר מפאת קדימה ועד-פאת-ימה נפתלי אחד

48:4 ועל גבול נפתלי מפאת קדמה עד-פאת-ימה מנשה אחד

48:5 ועל גבול מנשה מפאת קדמה עד-פאת-ימה אפרים אחד

48:6 ועל גבול אפרים מפאת קדים ועד-פאת-ימה ראובן אחד

48:7 ועל גבול ראובן מפאת קדים עד-פאת-ימה יהודה אחד

48:8 ועל גבול יהודה מפאת קדים עד-פאת-ימה תהיה התרומה אשר-תרימו חמשה ועשרים אלף רחב וארך כאחד החלקים מפאת קדימה עד-פאת-ימה והיה המקדש בתוכו

48:9 התרומה אשר תרימו ליהוה ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים

48:10 ולאלה תהיה תרומת-הקדש לכהנים צפונה חמשה ועשרים אלף וימה רחב עשרת אלפים וקדימה רחב עשרת אלפים ונגבה ארך חמשה ועשרים אלף והיה מקדש-יהוה בתוכו

48:11 לכהנים המקדש מבני צדוק אשר שמרו משמרתי אשר לא-תעו בתעות בני ישראל כאשר תעו הלוים

48:12 והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ קדש קדשים אל-גבול הלוים

48:13 והלוים לעמת גבול הכהנים חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרת אלפים כל-ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים

48:14 ולא-ימכרו ממנו ולא ימר ולא יעבור ראשית הארץ כי-קדש ליהוה

48:15 וחמשת אלפים הנותר ברחב על-פני חמשה ועשרים אלף חל-הוא לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר בתוכה

48:16 ואלה מדותיה פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים ופאת-נגב חמש חמש מאות וארבעת אלפים ומפאת קדים חמש מאות וארבעת אלפים ופאת-ימה חמש מאות וארבעת אלפים

48:17 והיה מגרש לעיר צפונה חמשים ומאתים ונגבה חמשים ומאתים וקדימה חמשים ומאתים וימה חמשים ומאתים

48:18 והנותר בארך לעמת תרומת הקדש עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה והיה לעמת תרומת הקדש והיתה תבואתה ללחם לעבדי העיר

48:19 והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל

48:20 כל-התרומה חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף רביעית תרימו את-תרומת הקדש אל-אחזת העיר

48:21 והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת-הקדש ולאחזת העיר אל-פני חמשה ועשרים אלף תרומה עד-גבול קדימה וימה על-פני חמשה ועשרים אלף על-גבול ימה לעמת חלקים לנשיא והיתה תרומת הקדש ומקדש הבית בתוכה

48:22 ומאחזת הלוים ומאחזת העיר בתוך אשר לנשיא יהיה בין גבול יהודה ובין גבול בנימן לנשיא יהיה

48:23 ויתר השבטים מפאת קדימה עד-פאת-ימה בנימן אחד

48:24 ועל גבול בנימן מפאת קדימה עד-פאת-ימה שמעון אחד

48:25 ועל גבול שמעון מפאת קדימה עד-פאת-ימה יששכר אחד

48:26 ועל גבול יששכר מפאת קדימה עד-פאת-ימה זבולן אחד

48:27 ועל גבול זבולן מפאת קדמה עד-פאת-ימה גד אחד

48:28 ועל גבול גד אל-פאת נגב תימנה והיה גבול מתמר מי מריבת קדש נחלה על-הים הגדול

48:29 זאת הארץ אשר-תפילו מנחלה לשבטי ישראל ואלה מחלקותם נאם אדני יהוה

48:30 ואלה תוצאת העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מדה

48:31 ושערי העיר על-שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד

48:32 ואל-פאת קדימה חמש מאות וארבעת אלפים ושערים שלשה ושער יוסף אחד שער בנימן אחד שער דן אחד

48:33 ופאת-נגבה חמש מאות וארבעת אלפים מדה ושערים שלשה שער שמעון אחד שער יששכר אחד שער זבולן אחד

48:34 פאת-ימה חמש מאות וארבעת אלפים שעריהם שלשה שער גד אחד שער אשר אחד שער נפתלי אחד

48:35 סביב שמנה עשר אלף ושם-העיר מיום יהוה שמה